שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ל״ד

שנת תרט"ז ה' וירא הגיעני מכתב מהרב החריף מו"ה יהודה אהרן איש הורוויטץ בהרב הגאון מו"ה יוקל אבד"ק באלחיב והשואל הנ"ל הוא הרב מסאנוויטץ במעשה שהי' שם שזוג אחד זה כחמשה חדשים שנשאו זה לזה ראתה דם מחמת תשמיש שלשה פעמים והיינו ששלשה חדשים הראשוני' לא ראתה כלום ואחרי עבור הג' חדשים התחילה לראות היינו שמצאה דם על כתונתה בבוקר וגם על כתונת של בעל ג"כ ולא באו לשאול שום שאלה על זה ואח"כ בפעם שנית קרה להם ג"כ מקרה הלז וגם כן לא באו לשאול שום שאלה על זה אחר זה צוו עליה הנשים שתקח סמרטוט ותשים באותה מקום תיכף אחר תשמיש וכן עשתה ולקחה הסמרטוט ומצאה אותו מלוכלך בדמים היינו שהי' כולו נטבל בדם ווסתות וגם על כתונת של בעל מצאו מעט דם וכאשר ראו הקרובות שלה שקרה לה המקרה הלז שלשה פעמים הביאו אל מעל"ת הסמרטוט וגם כל השלשה כתונת של הבעל ראה שהשנים הראשוני' של הבעל הי' מלוכלכים הרבה בדם והכתונת השלישי היה עליו רק מעט היינו בב' מקומות בכל אחת פחות מכגריס ועוד. וגם הסמרטוט ראה מעלתו והיה כולו נטבל הדם וכל הג' פעמים היו כלם בליל טבילה וכעת מענה בפי האשה בהיות שבכל ביאתה בתחלת הביאה כואב לה מעט בהצדדים היינו שמרגשת מעט כאב בהצדדים וכ"ז רק בהתחלת הביאה אבל לאחר כך ובהגמרו אינה מרגשת כאב כלל ובשלשה חדשים הראשונים ג"כ הרגישה מעט כאב בהתחלת הביאה בהצדדים רק שלא קרה לה מקרה ראיית דם ורק עתה בב' חדשי' האלו קרה לה מקרה זו והנה יפה כתב מעלתו שאין לתלות בדם בתולי' כיון שכבר פסקה מלראות אף רק פעם א' שוב לא תלינן בדם בתולים כמ"ש בח"ד וס"ט ס"ק כ"ט והדברי' פשוטים. אמנם מ"ש מעלתו בשם שו"ת פמ"א ח"ב סי' קכ"ז דמה דמחמרינן בראתה דם מחמת תשמיש אף שראתה בבקר ולא סמוך לתשמיש כל שנמצא על עד שלו הוא דוקא כשמצאו על עד שלו שהוכן לקנח בו אבל כל שנמצא על כתנתו לא הוה רק כשאר כתם דלא מצינו שניחוש לכתמים רק בבגדי אשה ולא בבגדי' שלו והס"ט מוסיף דבנמצא כתם על כתונת שלו שתי פעמי' אינו אלא כמו שאר כתם ואף שנמצא בכתנה ג"כ יש לומר דבא לאחר זמן שיעור אשם תלוי ומה שנמצא בשלו דלמא מעלמא אתי ותלינן לענין זה שלא לאסרה עולמית בלי בדיקת שפופרת. הנה מה נעים ונחמד הוראה זו שלא לאסרה מחמת רואה דם מחמת תשמיש. ומ"ש מע"ל כיון שהבעל הזה אין לו סמרטוט אחר רק מקנח עצמו באותו כתונת הרי הוא כמו סמרטוט. במח"כ לא הבין כוונת הפמ"א ואטו סמרטוט היא גזירת הכתוב או עד שקנח בו. אבל הענין הוא דהעד שמוכן לקנח אחר תשמיש א"כ כל שקנחה עצמה בו וגם הוא קנח שייך לומר דתולין שבא מחמת שראתה דם בעת תשמיש אבל כל שאינו מקנח עצמו ורק שראו על הכתונת דם אבל לא נודע אם תיכף בשעת תשמיש קנח עצמו בזה מה"ת לומר דקנח עצמו בו והוה כמו שאר כתם דחשו דלמא מעלמא קאתי והוא הדין כאן אף דבאשה החמירו שלא תלינן מעלמא אבל בו לא מצינו דין כתמים ולפ"ז בנ"ד דאנן קי"ל דאין צריך בדיקה כלל לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש כמבואר סי' פ"ו דלא כרמב"ם וא"כ הוה כשאר כתם דניהו דלגבי אשה חשו לזה אבל לא לגבי האיש ואני אומר טעם לזה דהרי באמת בכל כתמי' הקשה הכ"מ דהוי לי' ס"ס ובשו"ת נו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' נ"ב כתב כל שאנו מטמאים האשה עכ"פ טומאת ערב שמקור מקומו טמא א"כ כבר החזקנו שהיא מהמקור א"כ שוב אין שייך לומר ספק מעלמא ולפ"ז זה לענין האשה אבל לענין האיש לענין רואה דם מחמת תשמיש אף שנמצא בכתונת שלו כיון שלא בדק תיכף אחר תשמיש א"כ יש ספק דלמא מעלמא וכאן לא שייך לומר דעכ"פ טמא טומאת ערב שהרי כל שיש לתלות שבא אחר תשמיש א"כ לא נטמא' כלל טומאת ערב ואף דמקור מקומו טמא הא בכתם רצה הש"ס לומר בנדה דף ט"ו דאינו מטמא את בועלה אף מכאן ולהבא ואף אם נימא דטמא כמסקנא אבל כאן לטמא את בועלה בודאי אינה מטמאת דגם בה תולין בביאות הראשונות שאח"כ ראתה וא"כ הוא בודאי לא נטמא ממנה ואם כן שוב לא מחזקינן שהיא מהמקור ומעלמא קאתי וטהור וגם לפמ"ש האחרוני' דכתם הוה כמו שתחלתו בא על הספק ולכך החמירו אבל באיש לא החמירו בו. וע"כ הדבר פשוט דכאן האשה טהורה. וע"כ לפענ"ד הדבר ברור שיש להתיר ע"י שתשמש בליל שאחר הטבילה כמ"ש מעלתו. ויש לצרף שהאשה הזאת יש לה ווסת קבוע אך לפעמי' מקדמת ב' וג' ימים או מאחרת ב' או ג' ימים א"כ יש לצרף גם זאת לקולא ונסמוך על שיטת המרדכי דבאם יש לה ווסת תולין להקל ובפרט שיש לה כאב קצת וע"כ לא תעשה הבדיקה של הס"ט ס"ק וא"ו ומכ"ש בדיקת שפופרת שודאי אסור למהר ולעשות כל שאפשר בלי זה וכמ"ש הנו"ב במהדו"ב בחלק יו"ד לאחד מהתלמידי' שהיא עצת נפתלים יעו"ש סי' ואני אומר אף אם נימא דאם ראתה בפעם הג' ונמצא על עד שלו שקנח תיכף שהוכיח סופו על תחלתו שגם בכתנות היה מהדם מחמת תשמיש מכל מקום כאן שבכ"פ הראשונים נמצא דם הרבה על הכתונת שלו ובפעם השלישית רק מעט א"כ ניכר שלא בא מחמת תשמיש דהרי לא נמצא בפעם ג' רק פחות מכגריס ואף בכתמי' פחות מגריס תלינן מעלמא או בצפור וטהורה ומכ"ש בבגדי איש וכתונת שלו ובפרט שאף בפעם הג' לא קנח מיד וע"כ אם יאמר האיש בברי שלא קנח עצמו לאחר תשמיש רק שמצא בבקר בכתונת שלו תלינן דמעלמא קאתי כמ"ש הפמ"א. עוד יש לי לומר דלכך בכתונת שלו לא חשו לכתמי' בבעל משום דבאמת אין בכתמי' משום ווסת וכמ"ש בש"ע סי' ק"ץ סי' נ"ד רק בכתמי עד הבדוק לה דהוה כראיה ולפ"ז בשלמא אצל אשה י"ל דהוה כתמי עד הבדוק לה שדרכה לבדוק אבל הבעל שאין דרכו לבדוק וכתונת ודאי אינו בדוק והרי רואה דם מחמת תשמיש אינו רק משום ווסת כמ"ש הנו"ב והרי אין בכתמי' משום ווסתות ולא שייך להחמיר משום חשש ווסת כנלפענ"ד: