והנה במה שהארכתי למעלה אי צריך לברר דבריו והנה התוספות בשבועות דף מ"א ע"ב ד"ה כל הקשו מהך דב"ב דלמה לא נימא כל מלתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה ונדחקו ע"ש ואני תמה על שו"ת צ"צ סי' ס"ה שכתב הרב השואל שם לחלק דע"כ לא אמרינן כל מלתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתי' ואף שעשה היה שלא בכוונה רק שלא היה צריך לאותו דבר מעולם אבל אם היה צריך לאותו דבר לאיזה כוונה אף שלא היה לאותה עסק שצריך אח"כ אמרינן דודאי עשה כהוגן ורמיא אדעתיה ולכך כל שהאשה בדקה עצמה אף שאז לא היה מועיל בדיקתה שהי' בתוך חמשה לשימושה מ"מ מועיל הבדיקה לענין דלא הוה אח"כ בתוך השלשה ימים לספירה והצ"ץ האריך לחלוק עליו מצד הסברא. ולפענ"ד נרא' דדברי הצ"ץ נכונים ולא כהרב השואל אבל מה שהביא ראי' לו מכאן ומהך מעשה אחריתי שמביא מאה קבי עפצי בשיתא שיתא ואתא הוא ואמר דקיימו בד' ד' ואמרו דהוה מלתא דלא רמיא עליה דאינש אף דזה ודאי רמיא עליה אז לדעת המקח כל שלא היה לו אז נ"מ לענין הפריעה הוה מלתא דלא רמיא עליה דאיניש וביותר מבואר כן בדף ל"ד גבי לא עברתי בצד עמוד פלוני אף דאז היה בודאי צריך לעבור בפני אותם עמוד והשתין שם מ"מ כל דלא היה נ"מ לו כעת בזה הו"ל מלתא דלא רמיא עליה דאינש ואף דיש לחלק כמו שיראה להמעיין מ"מ לפענ"ד הדבר מוכרע משם דאין חילוק ולא כהרב השואל וכמדומה שהוא חתנו בעל עבוה"ג שלפי זכרוני הוא היה הרב השואל:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ל״א (ח׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.