שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ל״א (ב׳)

אשר שמעת שהוגד משמי קושיא בהא דאמרו בשבועות דף ל"ג בשלמא שניה חייבת דקא כפרה ראשונה אלא ראשונה הא קא קיימא שניה. ועל זה הקשיתי הא קי"ל דצריך לברר דבריו ואם באו עדים ואמרו להד"מ הוחזק כפרן ועיין בסנהדרין דף כ"ד דר"מ ס"ל כן בהדיא גבי שתי כיתי עדים ועיין בב"ב דף ק"ע דבצריך לברר קא מפלגי ולפי זה אם כן גם כאן משכחת לה בכה"ג דכיון דהוא השביע שתי כיתי עדים אם כן כשאמרו להד"מ מה מועיל מה דקיימא שניה הא עכ"פ הם אמרו להד"מ והוחזק כפרן. וע"ז כתבת דלא האמנת שיצא מפי דאם כן למה השניה חייב הא אף דהיו מעידים לא היה מועיל דהרי צריך לברר. הנה מאוד תמהני על אשר חשדת שכלי שיטעה כזה אבל באמת לא סיימוהו קמך דהכי הקשיתי לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ע' ס"ק וא"ו דאם טען פרעתיך בפני פלוני ופלוני והם הכחישוהו אם חוזר בו אח"כ ואומר דשגגה אמר לא הוחזק כפרן משום דכל מלתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתי'. אבל היכא שאחר שהכחישוהו עומד עדיין ואומר שהזמינם לעדים בזה הוחזק כפרן ע"ש ואם כן הוא הדין בשתי כיתי עדים דאם אומר אח"כ ששגגה היא נאמן די"ל כל מלתא דלא רמיה עליה הוא כיון דהי' לו כיתי עדים אחריני ואם עדיין אומר שהזמינם הוחזק כפרן ואם כן משכחת לה שעכשיו שעדים הראשונים אומרי' שאין יודעין לו עדות הוא חוזר ואומר ששגגה הוא ומביא הכת אחרת ואם כן השניה שפיר חייבת כיון שהראשונה כפרה והוא חוזר בו אם כן היו מועילים לו השניה וגם הראשונ' שפיר חייבת דאם היה עומד ואומר שהזמינם לכך כמו שהוא האמת דהרי הודו אח"כ שוב לא היו מועילים השניים וא"כ היו מפסידים לו כשיטעון האמת כמו שהי' שבאמת הזמינם וזה לא מסתבר לומר דכיון שהיה יכול לתרץ עצמו ולומר דשגגה היתה כמו שאמר באמת בשביל זה לא מקרי מפסידים דזה דוחק דס"ס היו מפסידים אותו וכשתעיין בסנהדרין דף כ"ג ע"ב ברש"י ותוס' ללישנא אחרינא שם דרבנן ס"ל צריך לברר תמצא שזה קושיא גדולה. ואולי כיון שבאמת הוא חוזר יוכלו לומר שהי' סבורים שיחזור בו ולא הפסידו אותו אבל זה דחוק. ועכ"פ יש ליישב בזה קושית התוס' שהקשו דלפמ"ש דאף דקי"ל הכופר בממון שיש עליו עדים חייב מ"מ באיתא שתיהם לפנינו פטור לכ"ע אם כן מה פריך בדף ל"ה על רבה דס"ל דהכופר בממון שיש עליו עדים פטור דאם כן למה הראשונה חייבת ת"ל דאף לדידן קשה דהא קיימו שתיהן ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צריך להבין מה פריך על רבה דהא בכה"ג לא הוה כופר בממון שיש עליו עדים דהא כל הטעם היא דיש עליו עדים ואם כן לא הוי כפירת דברים ובכה"ג דאם נימא דצריך לברר דבריו שוב הוה כפירת ממון ממש וצ"ל כיון דמשכחת לה עכ"פ שיפטר כגון שיחזור בו הוי כופר בממון שיש עליו עדים. ומעתה זה דוקא לרבה אבל לדידן דחייב רק באיתא קמן הוא דפוטר וזה לא מקרי איתא קמן ועכ"פ כשהיה עומד לפנינו ואומר דהזמינם לא היה לו עדים ושפיר הוה עכ"פ כאינם עומדים לפנינו וחייב ודו"ק כי הוא חריף. איברא דלפ"ז יקשה טפי בהא דפריך בדף ל"ג הא קיימא שנייה והא הכופר בממון שיש עליו עדים חייב ולא שייך תירוץ של התוס' דכל דקיימו בפנינו שתי הכתות בודאי פטור דלוקי בכה"ג שצריך לברר דבריו וכל שהי' עומד בדיבורו היה הוחזק כפרן ול"מ עדות הכת השניה שוב לא עדיף מאילו העדים לא היו לפנינו דעכ"פ כפרו לו בדבר ממון ומידי דהוי אם לא היו עדים לפנינו אף שבאמת ישנן לעדים בעולם מקרי כפירת ממון מכ"ש כאן דאף שהם לפנינו אם היה עומד בדבריו הראשוני' לא היו מועילים לו כלל. ולפע"ד כאן שהשביע השתי כתות שיעידו לו אף לר"מ דס"ל לפי ל"ב דאין צריך לברר דבריו מודה כאן דע"כ לא אמר התם רק באם אומר שיש לו שתי כתי עדים אבל במשביעם והביאם לפני ב"ד בכה"ג נלפענ"ד דכ"ע מודים דאם הכחישוהו דהוחזק כפרן כל שלא חזר בו דהרי חזינן דהזמינם שהרי השביעם. והנרא' בזה דהנה הרמב"ם פ"ט משבועות הלכה ד' כתב בטעם דמשביע עידי קנס דפטורין מק"ש שאם קדם התובע והודה בקנס פטור מלשלם נמצאו העדים לא חייבו זה בעדותן לבד אלא עדותן עם כפירת הנתבע היא המחייבת ע"ש ולפי זה גם כאן אם היה רוצה לחזור מדבריו ולומר כי שגגה הם היה די לו בעדות השניה רק שעומד בדיבורו ונמצאו לא חייבו לו בכפירתן בלבד אלא עם התובע בעצמו ובכה"ג פטרה התור' מק"ש. ובזה ממילא מיושב קושית התוס' הנ"ל דלרבה שפיר פריך דהוא ס"ל דכל דכפר בדבר שיש עליו עדים פטור אם כן שוב גם כאן דהיו מועילים העדים השניים יפטור אבל אם נימא דלא כרבה רק דבעינן העדים לפנינו ועדים לפנינו לא מקרי כיון דיוכל להיות שיעמוד בדבריו ולא יועילו לו עדים השניים ואף דזה לא בא לו מחמת כפירת העדים רק משום דיבורו של התובע מ"מ לרבה לא גרע מאם כופר בממון שיש עליו עדים דודאי לא הוי רק כפירת דברים דהא יבואו עדים ואפ"ה מקרי כפירה מכ"ש כאן דאם יעמוד בדיבורו כמו שהיה יתחייב שפיר מקרי כפירה ודו"ק: והש"ס בדף ל"ג לא נחית לסברא זו אבל היה יכול לדחות כן ולכך שפיר הקשו לרבה ודו"ק. ובמ"ש למעלה דבמשביע העדים כ"ע מודים דצריך לברר ואם נמצא שהם פסולים דפסלם מצאתי ראי' ברורה לזה ממ"ש התוס' בשבועות דף ל"ה גבי נמצא אחד מהם קרוב או פסול דמיירי שהיו שלשה ושנים כשרים דאמרינן עדות שבטלה מקצתה וכו' ותמה בתוספת חדשי' שבגליון התוי"ט דהוא דלא כמאן דלרבי במכות דף וא"ו בממון תתקיים העדות בשאר ולרבי יוסי בעינן שיתכוונו להעיד ויבואו לפני ב"ד וכאן עדן לא באו לב"ד והיא קושיא עצומה ולפמ"ש אתי שפיר דכיון שהשביעם והזמינם להעיד כל שנמצא אחד קרוב או פסול בטל העדות כולו דצריך לברר דבריו ודו"ק היטב: