שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ה (ב׳)

ע"ד השוחט שבדקו אותו ונמצא שלא ידע דיני שחיטה והי' לו קבלה שלמד כבר והארכת בדברי הש"ע יו"ד סעיף א' בהג"ה ומקורו מאגודה שמכשיר בזה הכלים למפרע והט"ז האריך לחלוק עליו. הנה בחידושי הארכתי ליישב דברי אגודה ורמ"א. אך בבוא דבריך נתתי עיני ולבי ועלה במצודתי דברים חדשים ואגב חביבותא אציגם לפניך כלה כמו שהוא יצא מלבי. הנה על קושית הט"ז טרם יהי' כל שיח אומר מה שנלפענ"ד בישוב קושית הקדמונים בהא דסמכינן על רוב מצוין אצל שחיט' מומחין הן ואמאי לא נימא סמוך מיעוטא דאינם מומחין לחזקת איסור שהיתה בהמ' בחייה ואיתרע לה רובא והקדמונים האריכו בזה. ולפענ"ד נרא' ע"פ מ"ש הר"ן והובא בב"י וש"ע יו"ד סי' ר"א במקוה שדרכה להיות מתמעטת והולכת דלא הוה חזקה דהוי חזקה העשוי' להשתנו' ולפ"ז כיון דנשחטה לפנינו א"כ לא שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה דהרי חזקת איסור של הבהמ' עשויה להשתנות ע"י השחיט' והרוב מורה שעשויה להשתנו' כהלכתה א"כ עכ"פ שוב ליכא חזקת איסור: וכעין זה כתב הרשב"א במשמרת דהרוב וגם המיעוט מתעסקין לבטל החזקה רק שאין אנו יודעין אם ביטלו כהוגן ע"ש ואני אומר דעכ"פ חזקה העשוי' להשתנות מקרי דהרי ע"י הרוב ישתנה כהוגן וזה נכון לדעתי. איברא דלכאור' יש לעיין בהא דאמר ריש גיטין סתם ספאי דדיינ' מגמר גמירי ורבנן הוא דאצרוך ופירש הפנ"י שם בשם הקדמוני' משום דאמרינן סמוך מיעוטא שאינן יודעין לחזקת א"א. ולפמ"ש לא מקרי א"א חזקה דעשויה להשתנות ע"י הרוב דמומחין. אמנם זה אינו דאנו דנין על אשה זו אם נתגרש' שנכתב הגט לשמה וכיון דנימא סמוך מיעוטא לחזקת א"א שלם שוב לא הוה עשוי' להשתנות דשמא לא נשתנה כלל. ובזה מיושב קושית התוס' דאמאי לא אמר הטעם משום מחובר וכדומ' ולפמ"ש א"ש דבזה כיון דעכ"פ הרוב מומחין הן א"כ חזקת א"א שלה עשוי' להשתנות ע"י גט זה דהרוב מרע לחזקה ובודאי כתבו כהוגן אבל כשאנו דנין אם נכתב לשמה האש' הלזו לא עשוי להשתנות חזקת א"א שלה ע"י הרוב דשמא לא רצה הבעל לגרשה כלל דבשלמא אם אנו דנין על מחובר אם כן אין לנו עסק באשה פרטית רק על הגט אנו דנין ועל חזקת א"א דעלמא בזה שפיר אמרי' דהוי חזקה העשוי' להשתנות ע"י הרוב אבל בלשמה אנו דנין על חזקת א"א שלה וזה לא עשוי להשתנות וז"ב. ובחידושי למס' גיטין כתבתי ישובים שונים על קושית התוס' הלז ואכ"מ. נחזור לענינינו דעכ"פ על קושית הקדמונים משחיטה ודאי אתי שפיר ועתה נעתיק עצמינו לדברי האגודה הנה האגוד' למד דינו מדברי התוס' בחולין דף יו"ד בהא דאמרי סכין אתרעי בהמה לא אתרעי והקשו התוס' דליכא לשנוי הכי גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דלא אמרינן מקוה אתרעי אדם לא אתרעי וכתבו דשאני הכא דאיכא ספיקי טובא שמא בעצם נפגמה ואפילו בעור נפגמה שמא לא נשחטו הסימנים כנגד הפגומה וה"ה לגבי השוחט דאיכא ס"ס וע"ז האריך הט"ז דלא קי"ל כן רק דבעינן שיבר בה עצמות והנ"ל בזה דהנה לכאור' צריך להבין לפי דעת האו"ה דס"ס באתחזק איסורא ל"מ ועיין בש"ך בסי' ק"י ס"ק כ"ז שהביא מחלוקת הפוסקים הראשוני' בזה ואם כן איך מועיל כאן מטעם ס"ס הא אתחזק איסור עד הנה דבהמ' בחייה בחזקת איסור עומדת וא"ל דעשוי' להשתנות ע"י השחיט' דזה אינו דכאן דאיכא ספק שמא נפגם הסכין מעיקרא וא"כ לא עשוי להשתנו' ע"י הסכין הלז דל"מ שחיט' כלל ול"מ לשיטת התוס' דחזקת איסור היינו חזקת שאינו זבוח אם כן בסכין פגום ל"מ זבוח וגם לשיטת רש"י כל זמן שלא נזבח כהוגן לא יצא מחזקת אבר מן החי כל זמן דמפרכסת משום דליכא מידי כדאמרו בחולין דף ל"ג ואף דלא קי"ל כן היינו משום דכיון דהותרה בשחיט' שרי גם לעכו"ם אבל כל דלא הותר בשחיט' אסורה לעכו"ם וכמ"ש הרשב"א הובא בש"ך סי' כ"ז ס"ק ב' ואם כן גם לישראל אסור משום מי איכא מידי וגם תירוץ של התוס' לא שייך לזה דכיון דלא הותר בשחיט' שוב אסור מפרכסת והיא קושיא גדולה וצ"ל דלר"ח לא אלים כל כך חזקת איסור של הבהמ' דרב הונא הוא דחידש כן דבהמה בחיים בחזקת איסור עומדת ולכך כיון דלא אלים כל כך שפיר אמרינן דמועיל ס"ס ולפי"ז לדידן דקיי"ל כר"ה שפיר בעינן שיבר בה עצמות דוקא. ומעתה נכונים דברי אגודה דשפיר הכשיר בלמד מקודם משום ס"ס דלא שייך כאן חזקת איסור משום דעשוי להשתנות ע"י השחיט' דכיון דלמדו לא שכיח שישכח כ"כ עכ"פ עשוי להשתנו' ע"י השחיט' דרוב מצויין אצל שחיטה מומחי' הם ואמרינן השתא הוא דשכח אבל כשלא למד כלל שוב אינו בכלל הרוב ולא עשוי להשתנות ע"י שוב ל"מ ס"ס במקום חזקת איסור וכמ"ש בשו"ת הרשב"א שהביא הט"ז והרמ"א והמעיין בכל הדברים שהביא הט"ז כאן מהרשב"א יראה וימצא שמתישבים על נכון לפמ"ש ודו"ק: