שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ד (ב׳)

אשר שאל אותי בע"פ מה אני דן באחד שהדליק נרות חנוכה בע"ש קודם שתשקע החמה ונכבו קודם שקיבל שבת אם זקוק להדליקו או לא. הנה בש"ע סי' תרע"ג סעיף ב' כתב דאין זקוק לה ומקורו מהתה"ד סי' ק"ב והט"ז חולק עליו. ולהכריע מאן ספין ומאן רקיע. ובכ"ז אומר חוות דעתי הקלושה דלדעתי דברי התה"ד נכונים. והנה דברי התה"ד מצד הסברא לכאור' לא מסתבר דכיון דחז"ל תקנו שידליק אז קודם שתשקע החמה מנ"ל דהוי רק הכשר מצוה ולא הוי מצוה גמורה כמ"ש הט"ז. אך מה שהוליד מזה דניהו דהוי מצוה ממש דלכך מברך היינו שמקבל שבת אז אבל אין עליו קדושת שבת גמורה. והביא ראיה דהרי אף בקבלת שבת גמור מותר לעשות המלאכות עד ברכו כמ"ש בסי' רס"ג הנה אמת נכון הדבר דלא קי"ל כשיטת הבה"ג דבהדלקת הנר מקבל שבת עליו אבל זה בהדלקת נר שבת דיכול לקבל מבעוד יום עליו והרי רב צלי של שבת בע"ש י"ל דניהו דרצה להדליק מבעוד יום אבל לא קיבל שבת. אבל הדלקת נר חנוכה דבאמת זמנה מצאת הכוכבים ואם כן אם הדליק קודם שתשקע החמה ובירך על הדלקתה א"כ ע"כ קיבל עליו שבת בפירו' דאל"כ לא יצא דהרי אין זמנה עדיין וכיון שקיבל בפירו' אם כן ממילא א"י לתקן אח"כ והדרא קושית תה"ד לדוכתיה דניחוש שמא יתכבה אח"כ. אמנם באמת יש לדחות דמלבד שאין זה מוכרח שיקבל שבת בהדלקת נר חנוכה ואדרבא הא אנן קי"ל דמדליק חנוכה תחלה ואח"כ של שבת ואם נימא דקיבל שבת שוב אסור בנר שבת אף גם דממנ"פ אם מקרי קבלת שבת שוב אין מקום לקושית התה"ד דא"כ קיים המצוה כבר וכמו שהאריך הט"ז דזה מקרי קיום המצו' אמנם לפענ"ד נרא' ראיה ברורה לדברי התה"ד דזה מקרי הכשר המצוה וא"צ להדליק שנית דאם נימא כמ"ש התה"ד דניהו דקיים המצוה כל שלא קיבל שבת צריך לחזור ולהדליקה כל שכבתה אם כן יקשה דהרי קי"ל בסי' תרע"ה דהדלקה עושה מצוה ואם הדליק' בפנים והוציאה לחוץ לא יצא דבעינן הדלק' במקומה ועיין בב"ח וט"ז ומג"א שם אם כן יקשה היאך מקיים המצוה וע"ש כיון שבעת הדלקה לא היה זמנה קודם ואם היתה נכבת קודם קבלת שבת היה מחויב להדליקה שנית אם כן הוי כאילו היה דולקת כל היום דקי"ל בסי' תרע"ב דצריך לכבותה ולחזור ולהדליקה לשם מצות חנוכה ובשלמא לשיטת התה"ד דס"ל דאם כבתה אין זקוק לה אם כן כבר יצא מהדלקת' דאף דהוי קודם זמנה מכל מקום הוי הכשר מצוה אבל להט"ז קשה כיון דאם כבתה לא היה מקיים המצוה גם בהדלקתה והיא דולקת והולכת מכל מקום לא קיים המצו' וא"ל כיון דבאמת מקרי זמנה והוי מצוה גמור' אם כן אף שאם הית' כבתה כל שיכול להדליק מדליק אבל מ"מ כל שדולקת והולכת חשיב גם אח"כ כאילו נדלקת עכשיו לשם מצוה דז"א דמ"מ דלקה קודם זמנה ועוד דאם נימא כן יקשה הרי הנימוק"י פ"ב דב"ק גבי אשו משום חציו הקשה דהיאך מותר להדליק בע"ש בין השמשות נר נימא דהוה כמדליק בשבת וכתב דחשבינן כל מה שמדליק אח"כ כאילו כבר נדלק בע"ש ע"ש וכיון שכן כאן דע"כ חשבינן כאלו נדלק כבר אם כן הרי לא קיים המצוה דהדלק' עושה מצוה והוי כעששית שדלקה מבעוד יום דלא יצא עד שיכבנה וע"כ דאם כבתה אין זקוק לה והוי ההכשר מצוה כאילו עשה המצו' בזמנה ואם כן שפיר יצא וזה ראיה ברורה להתה"ד. ואני תמה על הט"ז דסברתו הפוכה כגני לייא דלתה"ד דאינו מקרי מצוה ממש רק הכשר מצוה ס"ל דמכל מקום אם כבתה אין זקוק לה ולהט"ז דקיים מצותו ממש יהי' צריך לחזור ולהדליק' איפכא מסתברא וגם איך יתיישב קושית התה"ד דאם כן אכתי יקשה איך מותר להדליק בהשמנים ופתילות שאסור להדליק בשבת ומטעם דכבתה אין זקוק לה והא אכתי איכא חשש שמא תכבה קודם זמנה והט"ז האריך בתירוצו ואינם מובנים להמעיין היטב: