שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ג (ב׳)

אשר שאל באשה שקבלה שבת בהדלקת נרות ושכחה ליטול חלה אם יכולה לשאול על קבלתה שבת כדי שתוכל להפריש חלה כיון דאינו רק קבלת נדר אם כן יכולה לשאול ע"ז. ועל זה אמר כיון דקבלה שבת שוב אין נשאלין בשבת רק לצרכי שבת וכאן אולי לא מקרי לצורך שבת דהרי חלת ח"ל הולך ואוכל ואח"כ מפריש זה תורף שאלתו. והנה לענין שתשאל על קבלתה זה לא נהירא לפע"ד דכיון דנדרי מצוה הם ואין נשאלין עליהם אלא מדוחק כמ"ש ביו"ד סי' ר"ג וסי' ר"ל וזה אינו דוחק כל כך כיון דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש וגם מה תעשה אח"כ בהדלקה שנית ותכניס עצמה בברכת שנית ואולי היא לבטלה. אמנם גוף הדבר לכאור' א"צ לשאול דלפי מ"ש הט"ז סי' ת"ר ס"ק ב' דקבלת שבת ל"מ למנוע שום מצוה וכל השבותין בטלין לגבי מצוה והוה כמו קבלה בטעות ואם כן הוא הדין כאן נימא דהוי כמו קבלה בטעות דאם היתה זוכרת שלא לקחה חלה בודאי לא קבלה שבת עד שתפרוש חלה דהן משלשה מצות שלה והנשים זהירות בה ובפרט בע"ש. ומ"ש מעלתו כיון דקבלה שבת אם כן שוב לא תוכל לשאול דאין מפירין נדרים בשבת אלא לצורך שבת וכאן לא מקרי צורך כל כך. הנה לכאור' נראה לפענ"ד דהא דאין נשאלין אלא לצורך שבת הטעם דנראה כמו דין ואם כן אין איסור על השואל רק על החכם שמתיר דהוי כמו דין ואם כן כל שהוא לא קבל שבת מה לנו בכך מה שהאשה כבר קבלה שבת מכל מקום הוא לא קיבל שבת וא"ל דהיאך מותרות להשאל ע"ז כיון דלדידה הוה שבת דזה אינו דהרי מבואר בסי' שס"ג סי"ד דמי שקבל שבת קודם שחשיכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה ואף להחולקין היינו דוקא במלאכה גמורה אבל כאן דאינו רק שבות פשיטא דמותר ול"מ למ"ש המהריק"ש הספרדי בסי' רס"ג שם דשבותין לא שייך בישראל כלל אם כן בודאי מותר אלא אף אם נימא דבישראל בודאי אסור שבותין וכ"ש היא מנכרי דאסור לומר לו לעשות לו מלאכה וכמו שהאריך לחלוק עליו בשו"ת גינת וורדים הספרדי ודבריו עיקר כמו שהיא מבואר בכמה מקומות וכמו שהאריך שם אבל פשיטא דהוא מותרת להשאל על נדרה והחכם יוכל להתיר דהוא לא קיבל שבת. עוד נראה לי דבר חדש דלפמ"ש התוס' בעירובין דף למ"ד דלרבי דלא גזרו על שבות ביה"ש אף אם תחלת היום קונה עירוב מותר לתקן הטבל ביה"ש דלא גזרו עליו עד שיהי' לילה ידוע וניכרת ואם כן נרא' דבכה"ג לא מהני קבלה והטעם דמ"מ קבלה משוי ליה לילה דזה אי אפשר להפוך יום ללילה ורק דקבלתו משוי ליה כאלו גם עתה כבר נתקדש השבת והוה כמו תוספות שבת וכיון דס"ס יום הוא והרי לא גזרו על הטבל עד שיהי' לילה ניכרת והרי לא עדיף קבלת שבת משבות בין השמשות ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' י"א ובחידושי בטוש"ע סי' רס"א הארכתי בזה ואף אם נימא דלילה היא מכל מקום לילה אינו דיום אי אפשר שיהפך ללילה ורק דהוא עשאו קודש ולא נודע מתחלת היום דלא גזרו רק על לילה ניכרת וידוע וכאן יום הוא כנלפענ"ד וגם בביה"ש גופא נלפענ"ד דהיה מותר להפריש חלה דאף דחלת חו"ל מפריש והולך ואם כן ליכא צורך מצוה כל כך מ"מ נלפענ"ד כיון דנשים זהירות בה יותר והיא משלשה מצות שלהם אם כן לא גרע מנר יארצייט שהתיר המהרש"ל בביה"ש לומר לעכו"ם והובא במג"א סי' רס"א ס"ק ו' אבל מה אעשה שהמג"א שם ס"ק ב' כתב דגם להפריש חלה אסור ביה"ש. ולולא שאיני כדאי הייתי אומר דדוקא לעשר אוסר בשבת משום דמעשר אינו שכיח האידנא ועכ"פ לא מקרי צורך כל כך אבל להפריש חלה ודאי מותר למה דקי"ל בסי' שכ"ב דלצורך מצוה לא גזרו בין השמשות ואין לך צורך מצוה גדול מזה ואף דיכול לאכול ומפריש אח"כ שמא ישכח מלשייר וגם הנשים מחשבין אותו למצוה גדולה להפריש חלה בע"ש. עכ"פ יהיה איך שיהי' בקבלה שבת ודאי נראה לי דמותר דלא גזרו רק על לילה ידוע וניכר ודו"ק. עוד נ"ל דהאידנא דחלה בשריפה ואינה ניתנת לכהן ודאי מותר דהנה בטעם הפרשת תרומות ומעשרות נראה מדברי רבינו דשני טעמים יש חדא משום מתקן וחדא משום דאין מקדישין בשבת ומשום מו"מ נגעו בה וכתבו האחרונים הטעם דאין מקדישין היא דוקא באם נתנו לכהן דאז נגמר המקח אבל כל שהפריש ולא מקדישו דיכול לשאול עדיין ל"ש רק משום מתקן ולפ"ז ממנ"פ מותרת לשאול דאם נימא דאינו צורך שבת כיון דיכול לאכול ואח"כ מפריש אם כן שוב לא שייך משום מתקן כיון דל"צ להתקון דבלא"ה יכול לאכול ולהפריש אח"כ ולא תיקן ומשום מו"מ ליכא דלא ניתן לכהן בזה"ז ויכול לשאול עליו עדיין ועיין צל"ח בביצה דף מ"א ובמקום אחר הארכתי בשני טעמים האלו ולפ"ז גם ביה"ש הי' מותר וגם בשבת גופא היה מקום להתיר דל"מ תיקון דהרי יכול לשייר אח"כ אבל בסי' תק"ו לא משמע כן וצ"ע בזה אבל עכ"פ בנ"ד ודאי מותר לפענ"ד וכמ"ש ודו"ק: