שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״ט (ב׳)

ובזה מובנים היטב דברי הה"מ במה שמחלק אין מחילה על העתיד דל"מ למחילה על העבר. ולפמ"ש אתי שפיר דמחילה על העתיד ל"מ דשמא גם זה מצד אונס שלא רצה להלוהו וכמ"ש הראב"ד דאם כן כל מלוה יעשה כן כדי להתיר לו ריבית אבל על העבר מועיל מחילה. ובזה נלפענ"ד דבאבק ריבית ל"מ מחילה אם רוצה לצאת ידי שמים דכיון דא"י להוציא בדיינים שוב אין ראיה ממה שמחל לו ומעתה מיושב קושית הגד"ת מהך דבני באגי דשם בשכירות בודאי אינו רק דרבנן לכ"ע בשכירות ושפיר ל"מ מחילה ורבא רצה להורות היאך יעשו שיצאו ידי שמים ואם כן שפיר אמר להו הפוכו בסידרי וכו' וז"ב. ובזה מיושב היטב מה שהקשו מהא דאמרו דלבניו מותר דאינו מקפיד ונותן לשם מתנה ולמה להו לשם מתנה ת"ל דמחילה מותר. ולפמ"ש אתי שפיר דכל ענין מחילה הוא שמוחל בלב שלם ונתרצה שאינו בשביל ריבית רק לשם מתנה וז"ב. ובזה יש ליישב מ"ש רבינו בפ"ו ממלוה ה"א דריבית בתוספות כ"ש אסור והרי זה ריבית של תורה וכתב המלמ"ל דל"ד לגזל דאינו בתורת השב משום דמהני מחילה ופחות מפרוטה לא קפדי מה שאין כן בריבית דל"מ מחילה וכי נמי הוה פמ"פ יוצאה בדיינים ולכך אסור מן התורה. וראיתי מי שתמה בזה דהא שיטת רבינו דריבית מועיל מחילה ולפמ"ש אתי שפיר דאם נימא דבפחות מפרוטה לא שייך ריבית שוב ל"מ מחילה דכל ענין מחילה הוא משום דמי אנסו שימחול לו אח"כ אבל כאן כיון דעל הגזל פחות משוה פרוטה אין נזקקין אם כן גם על ריבית לא היו נזקקין ואם כן שוב לא הוה מחילה ולכך אסרה התורה בשבילו דל"מ מחילה בזה ושוב אמרה תורה דיוצא בדיינים כדי לתקן האיסור ודו"ק. עוד היה נראה לי דבר חדש בביאור החילוק שבין מחילה על העבר ומחילה על העתיד דהנה כל ענין מחילה הוא שגמר בלבו שהיה בתורת מתנה ומחל לו על הצער שלקח ממנו ריבית ולפ"ז הא כבר כתבתי דלא נודע אם היה מחילה באמת אך יש לומר כיון דגם הלוה עובר אם כן אנן סהדי דמחל לו בלב שלם כדי שלא יעבור על איסור וזה התיקון הוא ללאו שאם נתן הריבית ימחול לו והוה כאילו החזיר לו או שנתן לשם מתנה ועיין מלמ"ל פ"א ממכירה שכ' בשם מהריב"ן לב דשבועה מחזק הקנין בשטר לבד משום דאנן סהדי דגמר להקנות ע"י שנשבע וה"ה בזה ולפ"ז הא כבר נודע דהלוה אינו עובר רק בשעת נתינה ולא בשעת שימה ולפ"ז לכך מחילה על העתיד ל"מ ומחילה לעבר מועיל משום דבזה שייך לומר דאנן סהדי דמחל משא"כ מחילה לעתיד. ובזה י"ל דבאבק ריבית דאין הלוה עובר כלל שוב י"ל דל"מ מחילה אף לעבר דלא שייך אנן סהדי דלמה ליה למחול שלא יעשה המלוה איסור אדרבא לא ימחול לו אולי ירצה לצאת ידי שמים ויחזיר לו. ומיושב קושית הגד"ת מהך דבני באגי דשם היה שכירות ואבק ריבית הוה. ובזה מיושב היטב דברי המלמ"ל הנ"ל דהנה בתשובה כתבתי בטעם הרמ"ה דאוסר ריבית אף בפחות משוה פרוטה משום דבריבית כתיב לשון שימה ושימה כל דהוא משמע כדאמרו במנחות דף נ"ט והארכתי בזה ולפ"ז כיון דלא תשימון ל"ש על הלוה ולכך אינו עובר הלוה רק בשעת נתינה דלא תשימון על המלוה הזהיר רחמנא ואם כן שוב לא מועיל מחילה על פחות משו"פ דהלוה אינו עובר כלל בפחות משוה פרוטה ואם כן שוב לא מועיל מחילה ושפיר כתב המלמ"ל דלכך אסור בכ"ש. ובזה נלפענ"ד ליישב מה דקשה לי טובא לפי מה שנראה מרבינו דריבית בפחות משו"פ איכא ריבית קצוצה וכמ"ש המלמ"ל שסבר כשיט' הרמ"ה אם כן קשה אמאי כתב רבינו בפ"ד ממלוה דאינו לוקה על לאוין של ריבית דהוה לאו הניתק להישבון והרי רבינו בפ"א מתמורה כתב דלכך לקי בתמורה דהלאו כולל יותר מעשה דהלאו כלל ציבור גם כן והעשה אינו רק ביחיד אם כן הוא הדין כאן הלאו כולל אף בפחות משוה פרוטה והעשה אינו בפחות משוה פרוטה דלא שייך השבון בפחות משוה פרוט'. הן אמת די"ל כיון דריבית קצוצה יוצא בדיינים אם כן אף בפחות משוה פרוט' נזקקין כמ"ש המלמ"ל בהדיא ואם כן הוה הלאו והעשה שוין אבל אכתי קשה ניהו דמשום איסור ריבית הב"ד נזקקין אבל עכ"פ מצד עצמותו אינו ניתן להשבון דמחלי אינשי ולא קפדי. ולפמ"ש הרמב"ם מועיל מחילה ואם כן שוב אינו ניתן להשבון ולפמ"ש אתי שפיר דכבר כתבתי דפחות משוה פרוטה אסור בשביל לא תשימון דשימה בכל דהוא משמע ואם כן שוב לא שייך מחילה וכמ"ש ודו"ק. עוד הנה מקום אתי לומר בטעם דריבית אסור פחות משו"פ ולא הוה כמו בגזל דהנה כבר אמרו דאוזיף ק' בק"כ ואייקר הוה ריבית דאוריית' משום דבתר מעיקרא אזלינן ולפ"ז הא אמרו בסנהדרין דאף פחות משו"פ אטו צערא בשעתא לא הוי ליה ע"ש בדף נ"ז ואם כן כל שנתן לו פחות משו"פ והיה לו צער בשעתיה ניהו דאח"כ מחל לו מה מועיל הא לא גרע מנתייקר ממילא דלא אזלינן בתר השתא כי אם בתר מעיקרא ומעיקרא היה לו צער וז"ב בישוב קושיית המלמ"ל וגם י"ל דבריבית הקפידה התורה שלא יתרבה ממונו של המלוה אף שזה לא נחסר ולכך באוזיף ק' בק"כ אף שאח"כ נתייקר מכל מקום בשעת שימה נתרבה ממונו ע"י חסרונו של זה אף שאח"כ לא נחסר עיקר הקפידא היא שנתרבה מעיקרא והדבר דומה למ"ש התוס' בב"ק דף כ' גבי זה נהנה וזה לא חסר דכל שבתחלתו נחסר אף שלבסוף לא נחסר כיון שחסרונו בא ע"י הנאתו של זה אסור והוא הדין כאן וא"כ לא דמי לגזל ודו"ק היטב וידעתי כי בתשובה אחרת כתבתי סברות הסותרות למה שכתבתי כאן אבל באמת בד"ת אלו ואלו דברי אלהים חיים. ועיין ב"ב דף פ"ז ותסברא זלזולי בשכירות מי אסור ע"ש ברשב"ם ודו"ק היטב ועיין תוס' שם ד"ה דינר: