שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״ט

על מ"ש הב"י בסי' ק"ס ביו"ד על המרדכי ורבינו ירוחם שכתבו דאם עיכב דמי שכירות של המלמד והמלמד תובע כל מה שיכול להרויח במעות שדעתם דמותר והב"י דחה אותם ועיין בגד"ת ובמשנה למלך פ"ד ממלוה. הנה לכאורה הגדלתי התימה דלמה לא הביא הבית יוסף ראיה לדבריו מהא דאמרו בב"מ דף ס"ט דרמב"ח הוה מגר זוזי לאינשי וכלה דמיו בשביל דהוה ריבית הרי דמבואר דמקרי ריבית אף שהוא בלשון שכירות וע"כ צ"ל דש"ה דהיה בתורת הלואה רק ששינה בלשון ואמר לשון שכירות וע' בתוס' ובשיטה מקובצת שם ולפ"ז נראה לי דשוב אין קושיא על דעתם דבאמת י"ל דכל דהוה באמת בשכירות והוא עיכב הדמים שרי דלא אסרה התורה רק ללוות בריבית אבל מנ"ל דשכירות יהיה אסור והרי הוא יכול להרויח במעותיו וצריך לשלם לו היזיקו ודמי היזיקו קא שקיל ולא אגר נטר וא"ל דמבטל כיסו של חבירו קי"ל דפטור ואם כן א"צ לשלם לו דזה אינו דאם כן יקשה דבלאו הכי פטור ועיין במלמ"ל שם וע"כ צ"ל דניהו דפטור אבל אם רוצה לתת לו ולא רוצה להזיק לחבירו וישתכר במעות של חבירו א"ו דעל הריוח דמכאן ולהבא אנו דנין ובזה דעת רמ"א בחו"מ סי' רצ"ב דחייב ואם כן עכ"פ לא שייך כאן אגר נטר דהוא אינו לוקח בשביל המתנת מעות ורק מה שהרויח במעותיו והזיק לו שהוא היה יכול להרויח וגם מעולם לא היה עליו שם הלואה רק שכירות ומידי דהוה אדרך מקח וממכר דשרי מן התורה ומכ"ש כאן דדמי היזיקו קא שקיל וגם ממנ"פ אם מבטל כיסו של חבירו פטור שוב אין כאן אגר נטר דאין צריך לשלם לו בשביל מה שהמתין רק שהוא רוצה לשלם לו מדעתיה דנפשיה ואין כאן ריבית ועוד נראה דהרי הש"ס בב"מ שם הקשה על הא דנענש ר"מ מהא דמשכיר מרא לחבירו ומשני שאני התם דחוזר בעיניה וידוע פתחיהן ועיין בתוס' ורא"ש שם וכן היא בסי' קע"ו בש"ע דעיקר תלוי אם המשכיר מקבל אחריות האונסין עליו וגם גניבה ואבידה דאז מותר אבל כשהוא מקבל אחריות הו"ל הלואה ולפ"ז זה דוקא כשנותן לו מעות רק ששינה בלשון שכירות אבל כשמגיע לו שכירות אם כן כבר נתחייב לו השכירות וכל זמן שאינו משלם לו אחריותו עליו ואם כן מה שייך כאן דמקבל האחריות עליו הא החוב דשכירות כבר עליו משעה ששכרו וגמר מלאכתו ואם כן כיון שאין כאן קבלת אחריות והמעות לא באו לו בשביל הלואה למה יהי' אסור מן התורה. ובזה נלפענ"ד דמיושב כל הקושיות שהקשה הגד"ת מהנך בני באגי וגם מהא דנכוש לי ואעדור לך וכדומה ולפמ"ש אין כאן קושיא דכל שכבר נתחייב בדמי השכירות ליכא כאן קבלת אחריות ולכך שרי. וזה נראה לי שהיה טעותו של רב מרי דנתקשו כל הקדמונים היאך טעה רב מרי ומאי נ"מ בלשון. ולפמ"ש אתי שפיר דסבר כיון דבשכירות שרי גם להלוות בתחילה בלשון שכירות שרי אבל באמת החילוק ביניהם בין קבלת אחריות או לא וז"ב ויש להאריך בזה עכ"פ ושיטת הגדולים האלו יש להם מקום. ועיין בג"דת שער מ"ו מ"ז סי' נ"א שהקשה מהך דינא דבי באגי לשיטת רבינו דס"ל דמחילה מועיל בריבית והרי שם ל"מ בסתם ע"ש ובמלמ"ל פ"ד ממלוה הי"ג מ"ש בזה ולפענ"ד נראה בזה דהנה ביאור סברת רבינו דלכאורה דברי הגאונים נכונים דהא כשריבית הוה מדעתו ואפי' הכי אסרה תורה והיאך מועיל מחילה אמנם נרא' דהנה בענין אונס מצינו שני מיני אונסין יש דנקרא אונס דחברי' שאנסו למכור ולתת לו או לעשות לו ויש הנקרא אונס דנפשי' והיינו שזה רצה להרגו והוא אומר לו שא קרקע זו והניחני והנה גם זה נקרא אונס אף שעושה כן מדעתו מכל מקום אונס שבוחר הרע במיעוטו והוא הדין בריבית הוא כן באמת זה רצה ללות בלי ריבית רק שזה לא ילוה בלי ריבית ואם כן אף שנותן לו מדעתו ול"ד לבעל שהוא אונס לגמרי מכל מקום אונס מקרי ולכך אסרה תורה ולפ"ז כל שמחל לו אח"כ שפיר מועיל מחילתו איברא דעדיין קשה דמי מפיס שהמחיל' בלב שלם אך באמת צ"ל דכיון שיכול להוציא בדיינים וכבר הלוהו ואם כן מי כפה אותו שימחול לו וע"כ שמחל בלב שלם וז"ב: