שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״ח (ב׳)

ע"ד אשר שאל אשת סוחר נגיד אחד שכאשר בעלה לא היה בביתה הלותה מאחד מעות בשטר ע"צ ה"ע כנהוג ונתנתה ריוח בכל חדש וחדש ועוד נשארה חייבת איזה רווחים מאיזה חדשים עתה כאשר רצה המלוה המעות לא רצתה ליתן ריוח באמרה כי המעות לא הלוותה לעצמה כי אם לאחר ולא הרויחה והבעל טוען אחר כי היא הלוותה שלא מדעתו אין לו לשלם אף הקרן מכ"ש הריוח ילמדינו רבינו מה דינו. והנה ע"ד טענת הבעל הנה דינו מפורש בש"ע סי' צ"ו ס"ט והש"ך שם ס"ק ט' האריך דכל שהיא נו"נ תוך הבית מחוייב הבעל לשלם ודבריו נכונים בטעמם וגם הרמ"א מודה בזה"ז דכן היא מנהג ודרך בני אדם שאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית והוא מרשה אותה לשאת ולתת וכן דרך הסוחרים כשהם אינם בבית הם הם הנושאים ונותנים ומלוים להם ואין ספק שצריך הבעל לשלם ואולי מלפנים לא היה המנהג שנשים יסחרו בארץ ואף שהמנחת יעקב בשו"ת תוה"ש סי' ט' חולק על הש"ך המעיין יראה שאין דבריו מוכרחים ובפרט שאין לאחר המנהג כלום וכ"כ התומים שם שכן עמא דבר באופן שצריך לשלם הקרן וגם הריוח בעדה. אמנם במה שטוענת שלא הרוויחה הנה על הריוח שכבר נתנה הדבר מבואר בסי' פ"א ס"ל שני דיעות בזה והש"ך הכריע שם כדיעה הראשונה ובפרט כאן בשטר דהו"ל ספק פרעתי דשטר חשוב כגבוי ולא מקרי מוציא ומה שרוצית לנכות הריוח נלפענ"ד דזה מקרי אפוקי ממון וכדאמרו בב"מ דף ס"ו כל סלוקי בלא זוזי אפוקי ממונא היא ומכ"ש כאן דהשטר בתקפו שהיא נתנתה לשם ריוח והקרן בעמדו עומד וכאן יש ספק מצד אחר אם תוכל לחשוב זאת על הקרן או לא ובכהאי גוונא מקרי מוציא דשטר חשוב כגבוי לענין זה וכמ"ש בתקפו כהן כעין זה ועיין בנו"ב מהר"ק חלק חו"מ סי' ה' וגם על הריוח דלהבא נראה לי דמה שטוענת שנתנה לאחר זה אינה טענה דהא היא הלותה לעצמה ומה לו להמלוה בזה וגם מי ציין לה שהמעות הלז נתנה לאחר דלמא הני זוזי אחרי נינהו ובלא"ה נראה כיון דעצה"ע מלוים המעות ועיסקא הוה כשותפות והרי מבואר בסי' קע"ו דאם נתן ממון השותפות לאחר מה שהפסיד הפסיד לעצמו והשכר לאמצע ואם כן אין בטענתה ממש ואם תשבע שלא הרויחה כלום מאותו יום אף בשאר מו"מ אולי נאמנת על הריוח דלהבא אבל מה שעבר אין כל שכבר נתנה כנ"ל ומה ששאל שאח"כ לא רצתה לעמוד בדינא ודיינא הניח לה הרויח דלהבא והוכרח ליתן כתב שמוחל בלב שלם ומסר מודעא על זה אם מועיל הנה במתנה ומחילה מבואר בסי' ר"ה דא"צ להכיר באונסו ואף די"ל דש"ה דע"י המחילה שילם לו הקרן ואולי מחמת אונסא דזוזי סבר וקיבל כמו בתלוהו וזבין מכל מקום כאן הא האונס גלוי וידוע כיון שלא רצתה לעמוד בב"ד הרי הוכרח לתת לה השטר וכתב שמחל כדי שתשלם הקרן כנ"ל ועיין במחנה אפרים הלכות ריבית סי' ז' לענין סלוקי בלא זוזי אי הוה אפוקי לענין יתומים ודו"ק: