שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״ז (ח׳)

ובזה נראה מה דכתב הריב"ש וכן קי"ל בש"ע סי' קס"א דאף דכופין להחזיר אבל מכל מקום שיעבוד נכסים ל"ש ואין ב"ד יורדין לנכסיו ועיין מלמ"ל פ"ד ממלוה ה"ג ובמח"א הלכות ריבית סי' א' שהאריכו בזה ולפמ"ש הדבר מבואר דבאמת אינו אלא קנס שהתורה קנסה כל היכא דאיכא איסורא קנסו ולפ"ז לרדת לנכסיו לא קנסה התורה ודוקא להחזיר הריבית הוא דכופין אבל לא שייך שעבוד נכסים דהרי מדעתו יהיב ליה ולא שעבד עצמו להחזיר ודו"ק היטב ועיין שיטה מקובצת ב"מ דף ס"א ד"ה שכן חידוש הוא ע"ש בשם הריטב"א. ודרך אגב אזכיר הא דאמרו גבי בר בניתוס והא רבא הוא דאמר לוה בריבית פסול לעדות והקשו בספרי אחרוני' בחידושי ר"ן בגיטין הבעל מגיה שם וכן מצאתי בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג סי' שפ"ו דלמא היה לצורך פ"נ ואם כן זה מותר לו ללות אבל המלוה עובר וכן הקש' שם בשם ספר באר יעקב דלמא היה לצורך שבת אם נימא דגם ריבית דאורייתא שרי לצורך ס"ש ע"ש. ולפענ"ד ל"ק דניהו דהמלוה אסור להלוות בריבית רק הלוה מותר ללות מכל מקום מה שפסל רבא לעדות בר בניתוס המלוה זה א"א דעכ"פ המלוה סבר שמצוה עושה שמזמין מעות לצורך שבת ופ"נ ורוצה להרוויח ואינו רוצה בחנם עכ"פ סבר שמצוה עבד וא"א לפסלו לעדות כמו בהנהו קבוראי דסברי דמצוה קעבדי ובפרט לרבא דבעי רשע דחמס וכל שס"ל דמצוה עושה אינו רשע דחמס וע"כ דלא מיירי בכה"ג. ובזה מיושב מה שהקשה שם הרב מו"ה מיכאל בכרך ז"ל בהא דאמרו שבת דף קמ"ח הא בחול שפיר דמי והתנן לא תלוה אשה ככרות ומה קושי' לישני דבחול שפיר דמי לצורך סעודת שבת ולפמ"ש לק"מ דניהו דהלוה מותר ללות אבל המלוה אסור להלוות דזה אינו צורך מצוה ויכול להיות בלי ריבית אמנם עדיין קשה דבשלמא כשלוה מעות י"ל דיכול להלות בלי ריבית אבל במלוה ככרות מה יוכל לעשות מיהו זה אינו דיכול לעשות דמים כדאמר הלל וז"ב ופשוט: