שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ט״ז (ב׳)

מה שכתב להסתפק איך הדין בשנים אומרים דזה חלב והוא ידע בבירור שהם משקרים אם מותר לאכול ממנו כיון שעדים מעידין שהיא חלב הנה מצאתי בבכור שור בחידושיו ליבמות שנסתפק בזה וכתב שתלוי במחלוקת שבין הרמב"ם להראב"ד פי"א משגגות ולראב"ד מותר ע"ש מ"ש ולהרמב"ם אסור מטעם דכל שנאסר עליו אף בחדרי חדרים אסור. ולפענ"ד צ"ע מהא דאמרו בכתובות דף כ"ז אמר ר"ז בן הקצב המעון הזה לא זזה ידי מתוך ידה משעה שנכנסו נכרים לירושלים עד שיצאו א"ל אין אדם מעיד ע"י עצמו וע"ז אמרו שם דייחד לה בית וכשהי' יוצאת יוצא עמה בראש בניה ואמאי אסור בה והא כיון דר"ז בלא ספק לא שיקר ובפרט שנשבע המעון הזה כמ"ש הערוך ועיין בתוי"ט ועכ"פ לא שיקר וא"כ ניהו דאינו נאמן על ידי עצמו מכל מקום כיון דידע בנפשו היה לו להיות מותר בה ואדרבא כאן עדיף טפי דאף לשיטת הרמב"ם דאסור ואינו נאמן כנגד שנים מכל מקום זה כששנים מעידי' בבירור ההיפוך אבל כאן דאף אשה ועבד נאמני' רק שבעל ואשתו אינם נאמני' דחיישינן דערומי קא מערמא א"כ כל שיודע בעצמו שהאמת כן למה לא יהיה נאמן וא"ל דהוה דבר שבערוה דצריך שנים דזה אינו דהרי אף שפחה נאמנת במסל"ת ורק הבעל ואשתו אינם נאמני' ומטעם דשמא ערומי קא מערמא וא"כ יקשה למה לא מותרת לו וצע"ג ועיין בטור וב"י באהע"ז סי' ז':