והנה במ"ש ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דאין בו מעשה כבר כתבתי פירוש הבה"ג דהיינו דאמירה לעכו"ם אין בו מעשה והפוסקים דחו דבריו ולפענ"ד ראיה ברורה לדבריו מהא דאמר ר"י בפסחים דף ס"ו דמותר להקדיש פסחו בשבת וחגיגתו ביו"ט וכן פסק הרמב"ם פ"א מק"פ וראיתי בטורי אבן בחגיגה דף ט"ז שהקשה דא"כ למה לא הותר לסמוך ביו"ט משום שבות הא כשם דמותר להקדיש אף דאפשר מאתמול כל דקבוע לו זמן ומכ"ש שמותר לסמוך גם כן ע"ש שנתעצם הרבה בזה ולפמ"ש שאני שבות דאמירה בפה להקדיש מסמיכה דהיא מעשה בידים ובאמת אף להפוסקים דס"ל דאמירה לעכו"ם אסור היינו דשם עכ"פ דעכו"ם עושה מלאכה אבל כאן ההקדש אינו רק שבות דאמירה גרידא שבות כזה קיל ומותר ובזה אין צורך לכל החילוקים של הטורי אבן שם ע"ש שהוליד מזה תולדות ולפמ"ש א"ש ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״ד (ח׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.