ראיתי ונתון אל לבי במה שנהוג בימות החורף בעמדם בלילות ש"ק והולכים לבהכ"נ והנה יש שמעמידין עכו"ם מע"ש ומצווים להדליק להם נר אם צריך למחות בידם. והנה מקור הדין היא בש"ס עירובין דף ס"ח בעי לאותבי למר וכו' מה הזאה שבות ואינו דוחה את השבת אף אמירה לעכו"ם שבות ואינו דוחה את השבת ואמר ליה ר"י ולא שני לך בין שבות דאית בי' מעשה לשבות דלית ביה מעשה. וראש המדברים בזה הוא הבה"ג דפירש דהחילוק היא דבהזאה אית ביה מעשה מה שאין כן באמירה לעכו"ם דלית ביה מעשה רק דיבור בעלמא וזה דוחה במילה ועפ"ז התיר במילה שבות דאמירה לעכו"ם אף לעשות מלאכה דאוריית' ול"ג דהא מר לא א"ל לעכו"ם להחם משום דאף להחם שרי והנה הקשו עליו דהא משמע דשבות דאמיר' לעכו"ם חמור טפי במלאכה דאוריית' משבות דישראל דהרי התירו להוציא המת לכרמלית ואלו לקוברו ע"י עממין אסור ועיין בתוס' ב"ק דף פ' ובח"ר בשבת דף ק"ל. ולפענ"ד נרא' דטעמו של הגאון הוא דהנה איסור אמירה לעכו"ם מבואר ברש"י בע"ז דף ט"ו ד"ה ניהו דאסור משום דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר דיבור אסור. וביאור הדבר דבאמת אין בו משום מלאכה כיון דאין שליחות לעכו"ם וגם אין שליח לדבר עבירה אם כן לית בו משום מלאכה דמה אכפת לן במלאכתו של גוי רק כיון דעכ"פ חפצו של ישראל נעשה ואית ביה משום ממצוא חפצך ודבר דבר דאסור לדבר בחפיציו כמ"ש בסי' ש"ו ולכך אסרו חז"ל אמירה לעכו"ם ולפי זה מבואר היטב טעמו של הגאון דכיון דאמרו בשבת דף ק"נ דדבר דבר דיבור אסור הרהור מותר ולכך מותר לומר הנרא' שתעמוד עמי לערב וכן קי"ל בסי' ש"ז סעיף י' ולפ"ז הוא הדין בחפצי שמים דמותר בדיבור כדדרשו בשבת שם בממצוא חפצך חפצך הוא דאסור הא חפצי שמים מותר וכן קי"ל בסי' ש"ו ס"ו ולפ"ז שפיר מתיר בעכו"ם לצורך מילה דכל האיסור הוא משום ממצוא חפצך וכיון דחפצי שמים מותר ממיל' מותר גם אמירה לעכו"ם לצורך מילה דחפצי שמים מקרי וזה דמחלק בין הזאה דאית ביה מעשה וכיון דאית ביה מעשה אם כן העמידו חז"ל דבריהם ועשאוהו כשל תורה ומעשה אסור אף בחפצי שמים אבל ע"י עכו"ם דמשום מעשה לא איכפת לן דאין בו שליחות כלל ורק משום ממצוא חפצך בזה כיון דחפצי שמים היא מותר וזה ברור בטעמו של הגאון. ולפי"ז מיושב היטב הקושי' הנ"ל דשם במת דלא התירו משום המצוה רק משום גדול כבוד הבריות התירו להוציא לכרמלית כמבואר בשבת דף צ"ד ולכך אסרו ע"י עכו"ם דשייך ביה משום ממצוא חפצך וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״ד (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
