שוב נזכרתי דהתומים הקשה בסי' כ"ח דכיון דחייב במי שפרע אם כן חייב לצאת י"ש ואם כן הוי אתנן וכמו דחל אתנן אף דקלב"מ משום דחייב לצאת י"ש. והאחרונים הם ראו כן תמהו דבמקח הנעשה באיסור לא שייך מי שפרע. ולפמ"ש דברי התומים נכונים והן הן דברי הר"ד בחידושי הר"ן הנ"ל דעכ"פ חייב אדם לקיים דיבורו ושפיר הוי אתנן. ובזה גם קושית הקצה"ח על הר"ד הנ"ל קשה טובא דאף דשם לא היה קנין כלל מכל מקום עכ"פ מי שפרע שייך וחייב לצאת י"ש והוה אתנן וכמ"ש בתומים סברא זו ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״א (ח׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.