שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י׳

שאלני הרב החריף מו"ה נפתלי הירץ ב"ש נ"י ביו"ט ראשון של גליות אם מותר לבשל ביה"ש כדי להאכיל לקטנים דאם נימא דכל ביה"ש ספק יום וספק לילה אם כן יש להסתפק שמא באותו רגע עדן יום ואח"כ הוא לילה והו"ל מכין מיו"ט לחול. ולהיות כי יש לי בזה ענין ארוך ע"כ אמרתי לברר הדבר וטרם יהיה כל שיח אמרתי לברר אם מותר להטמין תבשילין מיו"ט לשבת דהחמין לא נגמרו מע"ש ואינו ראוי לאכול מבעוד יום והמג"א בסי' תקכ"ז ס"ק א' כתב דאם הוא סמוך לביה"ש שאינו ראוי מבע"י אסור מן התורה והוגד לי שדו"ז במור וקציעה העיר בזה ואינו ת"י לעיין בו. והנה לפענ"ד נראה היתר בזה דהנה באמת דעת הב"י דרבינו פוסק כר"ח דצרכי שבת נעשין ביו"ט והיש"ש השיג עליו דדוקא לר"ח אית ליה סברא זו אבל אנן קי"ל כרבה וכן הסכים המג"א שהרמב"ם ס"ל גם כן כרבה באמת לפענ"ד דברי הב"י נכונים דפשטת לשון הרמב"ם מורה דס"ל כר"ח שהרי כתב בפ"ו דמה"ת מותר לבשל ולא הזכיר כלל משום הואיל וגם כתב דמדרבנן אסור כדי שלא יאמרו אין אופין מיו"ט לחול והיא כלשון הש"ס דאמרו בפסחים דף מ"ו לר"ח דמדאוריית' צרכי שבת נעשין ביו"ט ורבנן הוא דגזרו כדי שלא יאמרו אין אופין מיו"ט לחול ועיין בה"ה שכתב דלכך פסק כר"א משום דבתרא הוא. ולפענ"ד הטעם פשוט דהש"ס בפסחים אמר בפשיטות הטעם הלז ולכך פסק כוותיה וכן הרשים הגאון בעל עין משפט בפסחים על הא דאמר ר"ח דצרכי שבת נעשין ביו"ט ורשם מיימוני פ"ו מיו"ט ה"א וכן נלפענ"ד דמוכח מדברי רבינו בפ"ח מתמידין הלכה ט' דשתי הלחם אין אופין אותן מעיו"ט שנאמר לכם ולא לגבוה והקשו האחרונים דלרבה דס"ל הואיל כתבו רש"י ותוס' דלא שייך הואיל בזה ול"צ לטעם דלכם ולא לגבוה דזה לא אמרו בפסחים דף מ"ז לרבה רק לר"ח ולמה כתב רבינו טעם זה ובאמת כפי הבנת הב"י והעין משפט שהרמב"ם פוסק כר"ח אם כן לכך צריך הטעם דלכם ולא לגבוה. הן אמת דצריך להבין איך אפשר לומר דצרכי שבת נעשין בי"ט הא כיון דהתורה אסרה להכין מיו"ט לשבת משום הכנה דרבה אם כן אסרה התורה בהדיא לעשות מלאכה מיו"ט לשבת ואיך אפשר לומר דצרכי שבת נעשין ביו"ט דע"כ אינם כיום אחד שהרי התורה חלקן וצ"ל דבאמת ר"ח לא ס"ל הכנה דרבה וא"כ ממיל' מותר להכין מיו"ט לשבת ולכך ס"ל דגם משום מלאכה לא איכפת לן דקדושה אחת היא כמ"ש רש"י וז"ב ולפ"ז יקשה היאך אפשר דרבינו פוסק כר"ח הא הוא פוסק הכנה דרבה דאין יו"ט מכין לשבת וכן להיפך כמ"ש פ"א מיו"ט הלכה י"ט ואם כן איך אפשר דצרכי שבת נעשין ביו"ט. ובזה נפתח לי שערי בינה בדברי התוס' ריש ביצה שהקשו דלדידן דס"ל הכנה דרבה איך אופין ומבשלין מיו"ט לשבת וכי תימא על ידי עירוב איך אפשר שע"י עירוב יעקרו דבר מן התורה ודבריהם תמוהים כמו שרמז המג"א שם דהרי זהו קושית הש"ס בפסחים לדידך דלית לך הואיל איך אופין ומבשלין מיום טוב לשבת ומשני דמדאוריית' צרכי שבת נעשין ביום טוב וכו' וכבר תמה המהר"ם לובלין בחידושיו לביצה בזה. ולפמ"ש הדברים ככתבן וכפשטן דלר"ח ע"כ לית ליה הכנה דרבה אבל לדידן דאית לן הכנה דרבה לא יועיל תירוץ הש"ס דאיך שייך דמדאוריית' צרכי שבת נעשין ביום טוב והא התורה אסרה בהדיא ואם כן ממילא אסור משום מלאכה כיון דהתורה לא התירה לעשות מיו"ט לשבת שוב הדרא לאיסור' קמא משום מלאכה וז"ב בכוונת התוס'. וש"ב הגאון מליסא ז"ל בקהלת יעקב סי' תקכ"ז האריך בזה דעכ"פ אסור משום הכנה ולפמ"ש אתי שפיר בפשיטות דאסור משום מלאכה וכ"כ הפ"י בהדיא ריש פרק שני בביצה דלרבה אי אפשר לומר דצרכי שבת נעשין ביו"ט דהרי שייך הכנה דרבה. ועכ"פ אי אפשר לומר דרבינו ס"ל כר"ח. אבל באמת הדבר נכון דהרי התוס' כתבו דלרבה ניחא דס"ל הואיל ואפילו לדידן נמי ניחא דבדבר אפוי ומבושל שאינו מחוסר רק תיקון מעט ולא שייך הכנה רק בביצה שהיא דבר חדש ואם כן יש לומר דבאמת ס"ל כר"ח רק דלא שייך הכנה בדבר האפוי ומבושל וכ"כ בעירובין דף ל"ח ע"א ע"ש ומ"ש המ"א דע"כ לא כתבו התוס' זאת רק למאן דל"ל הואיל לפמ"ש הדבר מוכרח גם למאן דאית ליה הואיל שהרי רבינו פוסק הואיל ופוסק דצרכי שבת נעשין ביו"ט כמ"ש ראיה מפ"ח מתמידין וכן הבין הב"י ובעל עין משפט מדבריו ואם נימא דשייך הכנה בדבר האפוי ומבושל אם כן איך צרכי שבת נעשין ביו"ט וכמ"ש וגם בפשיטות א"א לומר דלרבה לא ס"ל סברא זו דאם כן אכתי לרבה גופא יקשה דעכ"פ אסור משום הכנה ומה מועיל בזה הואיל ואי מזדמני ליה אורחים דזה שייך לענין מלאכה דלא הוה מלאכה דהוה צרכי אוכל נפש אבל להכין מיו"ט לשבת דזה אסור לרבה אף דהוה צורכי אוכל נפש מה מועיל הואיל דניהו דהוי אוכל נפש אכתי אסור לשבת וכדאית' בקהלת יעקב שם שהסביר כוונת התוס' דלרבה דס"ל הואיל הוי כאילו מכין ליו"ט ונותר לשבת דמותר ומטעם דיו"ט לא בעי הכין וכעין שכתב הר"ן דכל דמותר ליו"ט ל"ש הכנה לשבת דיו"ט לעצמו מכין וכ"כ דו"ז הגאון בישועת יעקב ולפענ"ד במחכ"ת דבריו תמוהים כיון דסעודת שבת בעי הכנה חשובה מבע"י אם כן מה מועיל הכנה שהכין ליו"ט כיון דאסור להכין מיו"ט לשבת ורק דחזי ליו"ט ונותר לשבת אבל אכתי הא סעודת שבת בעי הכנה לעצמו מבע"י ואסור לכוין על זה וז"ב לדעתי ול"ד למ"ש הר"ן והובא במג"א סי' תקי"ג דשם הביצה מוכן ועומד ואין מכין כלל רק דהוי כמכין מיו"ט לשבת שפיר כתב הר"ן דשבת לעצמו הכין וגם במ"ש הר"ן דמותר לחולה גם כן אינו ענין לזה וגם שם אינו ברור כוונת הר"ן וסברתו ומכ"ש כאן ובאמת שיש להבין דאיך התיר רבה באופה מיום טוב לחול משום הואיל והא אכתי אסור משום הכנה והתוס' בפסחים דף מ"ו הקשו להפך דאיך אמרו לרבה דאסור משום הכנה והא הוא ס"ל הואיל ותירצו דמשכחת לה בסמוך לחשיכה דלא שייך הואיל ע"ש ואני תמה להיפך דניהו דמותר המלאכה משום הואיל מכל מקום הא אסור משום הכנה וע"כ נ"ל דבאמת גם לרבה צ"ל כסברת התוס' משום דבדבר האפוי ומבושל לא שייך הכנה ולרבה הסברא יותר פשיט' דכיון דהתורה התירה מיו"ט לחול לאפות אף שאין צורך לו משום הואיל ומקלעי ליה אורחים מכ"ש דמותר מיו"ט לשבת להכין ומשום דבדבר האפוי לא שייך הכנה ורק גם לדידן דל"ל דרבה להתיר לכתחילה משום הואיל אפ"ה צריך לומר סברא זו דלא שייך הכנה בדבר האפוי ומבושל וז"ב לדעתי בכוונת התוס'. ובזה נלפענ"ד דלכך רבה לא ס"ל כר"ח דצרכי שבת נעשין ביו"ט משום דאסור משום הכנה ואם כן היאך אפשר דיהיו צורכי שבת נעשין ביו"ט ולכך הוכרח לחדש משום הואיל: