שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ג (ה׳)

ובזה ישבתי לנכון הא דהוה קשיא לי בהא דאמרו בירושלמי דמה שעשה עשוי אף במזיד וגם הרמב"ם פסק כן אף דאסור במעשר בשבת מ"מ המעשר מעשר וקשה הא הש"ך בחו"מ סי' ר"ח הקשה דהא הו"ל כל מלתא דאמור רבנן לא תעביד אי עביד ל"מ ומ"ש הט"ז סי' תקכ"ד דבדרבנן לא שייך זאת רק גבי מכירה ע"ש כל הפוסקים הסכימו דאף בדרבנן שייך זאת ועיין בשו"ת אא"ז שער אפרים סי' ס"ח שהאריך בזה והדברים עתיקים אך כבר נודע מ"ש המהרי"ט סי' ס"ח ליישב דכל דמתקן האיסור בזה שאמרינן דל"מ אז אמרינן דל"מ אבל אם אף אם נימא דל"מ כבר עבר על איסור אז אמרינן דמהני ע"ש וכבר הארכתי בזה בכמה מקומות ולפ"ז בהגביה תרומות ומעשרות דאיסור הוא משום מתקן לפ"ז אם נימא דלא מהני ואינו מתוקן שוב לא עבר על איסור ואמאי יהי' מועיל והיא קושיא גדולה ולפמ"ש א"ש דבאמת יש עוד איסור משום מקדיש רק דכל זמן שלא בא ליד כהן עוד לא נגמר ההקדש דיכול לשאול ולפ"ז כיון דבשבת ויו"ט אסור לשאול אם לא לצורך שבת וכיון שכן שוב ממנ"פ עובר או על איסור דמתקן או משום מקדיש ויש לפקפק בזה מיהו לפי חילוקו של הסמ"ע כל דהי' אפשר לעשות בהיתר י"ל גם כאן הי' אפשר לעשות בהיתר אבל גם זה צ"ע היכא משכחת לה בהיתר. אחר שכתבתי כ"ז ראיתי בשו"ת פנים מאירות סי' למ"ד שגם הוא כתב ראיות לדברי הט"ז דאומר מותר הוה כשוגג ע"ש וכעת נ"ל להביא ראי' מהא דהקשו התוס' בשבת הנ"ל דנימא מיגו דאתקצאי לבה"ש והקשה המהרש"א דנוקי כר"ש דלית לי' מוקצה ודבריו תמוהים דע"כ ל"ל לר"ש מוקצה רק בדבר שמצפה מתי יעבור האיסור כגון מתי תכבה נירו אבל כאן כיון דבמזיד אסור ורק בשוגג ואיך שייך שמצפה ע"ז וכבר תמה בזה הפ"י שם ונדחק ולפמ"ש י"ל דהכי קשיא לי' למהרש"א דנוקי הא דקתני שוגג יאכל הוא בשוגג כעין זה שאומר מותר וא"כ בכה"ג ישב ומצפה ע"ז ולית לי' לר"ש מוקצה ודו"ק ומה שהקשה שם על דברת התוס' יו"ט פ"ג דביצה משנה ד' שהקשה דלמה אינו מן המוכן הא בדיעבד מה שעשה עשוי וכתב הוא דז"א דמ"מ בשבת אסור וכמ"ש הרמב"ם לענין מעשר הנה לפי דברי הר"ן משמע דכל דאסור בשבת הוא משום דלא הועיל התיקון ואם הועיל הי' אף בשבת מותר וכמ"ש לעיל בשמו וא"כ קושית התוס' יו"ט נכונה אלא שבאמת לפי דברי הר"ן באמת לא קי"ל כהך דירושלמי ואני תמה להיפך על מה שעלה בדעת התויו"ט לומר דהרי"ף מפרש דברי הירושלמי דכלן מה שעשה עשוי אינו רק במקח וקנין ולא במילי דאיסורא דאריה דאיסורא רביע עלה במחכ"ת זה היפך מדברי הרמב"ם והר"ן הנ"ל שכלם הבינו דהירושלמי קאי גם על מילי דאיסורא גם מ"ש שם לפרש דברי התוס' בשבת דף מ"ז דאם עבר ותיקנו מתוקן דהיינו לאחרים מצאתי במאירי הובא בשעה"מ פכ"ג משבת שפירש כן יעו"ש גם במה שהאריך שם בדברי רבינו אמאי לא ביאר דהא דבמזיד לא יאכל הוא דוקא באית לי' פירי אחריני כפי הנראה לא זכר מ"ש הרשב"א הובא בב"י או"ח סי' תק"ג דכתב דלפי המסקנא נדחו כל התירוצים וס"ל להרמב"ם דדוקא בשבת אסור אבל ביו"ט מותר ע"ש ולפ"ז רבינו דדקדק וכתב דבמזיד לא יאכל עד מ"ש הנה התחיל בשבת ויו"ט וסיים במ"ש והוא הדבר אשר דיבר הרשב"א דדוקא בשבת אסור אף באין לו פירי (עד מ"ש) משא"כ ביו"ט יש לחלק ולפי דלא ברירא לי' להרמב"ם דין זה לכך לא כתב רק בשבת דזה דבר ברור ובחידושי הקשיתי בהא דמוקי הש"ס בדאית לי' פירי אחריני וכן במטביל כלים דמוקי באית לי' מאני אחריני והא מעשר בשבת אסור משום מתקן דמשום מקדיש לא שייך כ"ז שלא נתנו ליד כהן וכמ"ש ובפרט במטביל דרבינו כתב בהדיא הטעם דמתקן דבשבת לא שייך שמא ישהה דהוא תקלה דזמן מועט ולפ"ז כיון דמיירי באית לי' פירי אחריני אמאי אסור במזיד דלא שייך תיקון וכדאמרו בסוכה דף ל"ג ע"ב כגון דאית לי' הושענא אחריתי ופירש"י דאין כאן תיקון והשתא התם דמ"מ צורך מצוה הוא גם בזה אפ"ה כל דאית לי' אחריתי לא שייך תיקון מנא ומכ"ש בזה כל דאית לי' אחריתי דלא שייך משום עונג שבת ולמה יהי' שייך תיקון וצע"ג כעת ועשו"ת חוט השני סי' ע' מה שהאריך בענין הלז ולפמ"ש יש לבנות ולסתור ואכ"מ שבתי וראיתי דבאמת דברי רש"י שם תמוהים דא"כ דכל דיש לו אחרת לא שייך מתקן א"כ יקשה למה מוקי שם דס"ל כאביי דס"ל דבר שא"מ מותר ונזכרתי שהתוס' בשבת דף ק"ג עמדו בזה וכתבו שם דדוקא בא"מ הוא דשרי כל שאינו נהנה ולפ"ז הי' מיושב קושיתי דלכך במזיד שרי אך עדיין קשה דא"כ היכא פריך בגיטין דף נ"ד דאמאי בשוגג מותר ולא קנסו שוגג אטו מזיד ומאי קושיא הא בשוגג ואינו נהנה דהו"ל דבר שא"מ דשרי ביש לו אחריתי והנה בכתובות דף וא"ו דדוקא לר"ש שרי דלא הוה פ"ר אבל לר"י אסור ומטעם שמא יתקלקל האחרת ועיין בכפת תמרים שביאר כן להדיא אך לפ"ז יקשה דלמה יהי' אסור במזיד דהא כעת לא עשה איסור דהא יש לו אחרת וא"ל דשמא יתקלקל דעכ"פ כעת לא גרע משוגג דהא לא ידע אם יתקלקל ובשוגג שרי לאכול והיא קושיא נפלאה (ואף דיש לחלק דבהדס אין התיקון רק בשביל המצוה אבל כאן הוא תיקון בעצם) וגם לשיטת התוס' דפירשו שם בסוכה דכל דיש לו אחריתי הו"ל מלאכה שאצל"ג כיון דאית לי' אחריתי אין לו תועלת ג"כ קשה דבדרבנן שרי מלאכה שאצל"ג אף מדרבנן ועיין כתובות דף ה' בתוס' והוא תימה בעיני שלא ראית מי שיתעורר בזה והנראה בזה עפמ"ש במקום אחר דבאמת ביבמות דף צ"ג אמרו דטבל אסור להגביה משום דהוה טלטול שלא לצורך וכבר התעורר המהר"ם בן חביב בסוגיא דבולמוס מדוע לא הזכירו הרמב"ם וכתבתי במק"א דאם נימא דמותר לתקן שוב לא הוה טלטול שלא לצורך ואחרי דאסרו לתקן שוב הו"ל טלטול שלא לצורך ע"ש שהארכתי בזה ולפ"ז כאן דיש לו אחריתי שוב אסור דהוה טלטול שלא לצורך דממנ"פ כל מה דלא נחשב מתקן הוא בשביל שאין לו צורך בזה א"כ הוה טלטול שלא לצורך וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשיתי לעיל דלמה לא נימא בשוגג כל מלתא דא"ר לא תעביד ל"מ דלא שייך סברת המהרי"ט דאם נימא דל"מ שוב מתקן האיסור דלא תיקן כלל ולפמ"ש א"ש דבזה שוב יהי' טלטול שלא לצורך וא"כ ס"ס עביד איסור ואסור ודו"ק: