שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ג (ב׳)

נשאלתי ששכחה אשה אחת ער"ה להפריש חלה ונזכרה בר"ה ולא שאלה פי המורה ולקחה חלה בברכה והמתינה עד מוצאי יו"ט לשרפו ואח"כ באת לשאול את פי אם יפה עשתה והנה לכתחלה ודאי אסור להפריש חלה ביו"ט אף בחלת חו"ל כמבואר סי' תק"ו ס"ג אמנם בדיעבד לכאורה הדבר מפורש בירושלמי והובא ברי"ף ורא"ש וטור סי' של"ט וסי' תקכ"ד דכלן מה שעשו עשוי בין בשוגג ואף במזיד וראיתי בר"ן שכתב על דברי רי"ף האלו בסוף ביצה דבתרומות תנן דאם הפריש תרומה ומעשר בשבת דינו כמבשל בשבת דבשוגג יאכל ובמזיד לא יאכל ומשמע דפליג על הירושלמי ובאמת שלפע"ד דבריו תמוהים די"ל דגם הירושלמי מודה בזה דבמזיד לא יאכל ואפ"ה מה שעשה עשוי דהתרומה תרומה וניהו דאסור ביומו כמו במבשל לר"י אבל התרומה הוה תרומה לו או לאחרים עכ"פ וכפי הנראה כיון הר"ן למה דנשנה במשנה דתרומות המעשר והמבשל בהדי הדדי משמע ליה דדין מעשר כדין מבשל ממש אבל אין מזה ראיה ועיין בתוס' יו"ט שם ובאמת רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל נשמר מזה וכתב בפכ"ג משבת הט"ו המגביה תרומות ומעשרות בשבת או ביו"ט בשוגג יאכל ממה שהתקין במזיד לא יאכל עד מ"ש ובין כך ובין כך תיקן את הפירות הרי שכתב בהדיא דאף דאסור בשבת מ"מ הועילו מעשיו דתיקן הפירות עכ"פ וגם אין דינו כמו מבשל דמבשל אסור לו לעולם כמ"ש בפ"י משבת הכ"ג ע"ש וראיתי להמג"א סי' של"ט על מ"ש שם ולא מפרישין כתב בס"ק ז' דדמי למתקן ואם הפריש דינו כמבשל ר"ן ורמב"ם עסי' שי"ח וכפי הנראה הבין המג"א דיש לו כל דין מבשל דאסור אף בשוגג וכמבואר בסי' שי"ח ובאמת זה אף לדעת הר"ן ליתא דהרי מבואר במשנה דתרומות הנ"ל דבשוגג יאכל ומצאתי שכבר העירו בזה האחרונים בספריהם וגם בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' למ"ד הרגיש בזה אבל ביותר יפלא מה שהשוה דברי הר"ן לדברי הרמב"ם זה אי אפשר דהרי הר"ן עשה מחלוקת בין הירושלמי ובין ש"ס דילן והרמב"ם השוה הדברים כמ"ש וצ"ע יהיה איך שיהיה נראה לפע"ד דבשוגג ודאי תרומתו תרומה וכמבואר במשנה דבשוגג יאכל וגם במזיד עכ"פ התרומה הוה תרומה למ"ש ולפע"ד ראיה ברורה לדברי הרמב"ם דהרי באותו משנה מבואר דהנוטע בשבת במזיד יעקר וכן בשביעית אף בשוגג וקשה למה לא כתוב דבמעשר במזיד אין תרומתו תרומה דבשלמא בבישול אי אפשר לעקור הבישול משא"כ במעשר דאפשר לעקור ולומר דהדר לטיבליה וע"כ משום דבדיעבד מה שעשה עשוי ועיין בתוס' יו"ט שם וע"כ מכאן ראיה ברורה לדברי הרמב"ם ודו"ק אך מה שיש לעיין אם יש לו בכאן דין שוגג או דין מזיד והנה באמת אף שעשתה במזיד והפרישה ביו"ט שאלתי אותה למה עשתה כן והשיבה שחשבה שעושית מצוה בזה וחשבה שמותר והנה אומר מותר דעת הט"ז ביו"ד סי' צ"ט ס"ק וא"ו דחשוב כשוגג ואף דראייתו מתוס' בכורות דף כ"ג צ"ע ועכרו"פ ובגליון הט"ז הגהתי בזה עפ"י דברי הפ"מ בח"א סי' ק"ה ע"ש אך הדין דין אמת לפע"ד ועמג"א סי' שי"ח ס"ק ג' דעשה עפ"י הוראת חכם הוה כשוגג ועיין במכות דף כ"ג ט' דנחלקו אביי ורבא אי אומר מותר אנוס הוא או מזיד הוא וכפי הנראה פוסק רבינו דקרוב למזיד הוא ועתוס' שבת דף ס"ט דאף מאן דס"ל אומר מותר אנוס הוא משום דכתיב כ"פ שגגה אבל בעלמא מזיד הוא וצ"ל דבאמת אינו רק קרוב למזיד ולכך בהורג נפש או בשאר איסור תורה כל דהוה קרוב למזיד אסור ונהרג אבל באיסור דרבנן כמו אין מבטלין איסור דראוי לומר דכל שכבר עשה עשוי רק שחז"ל החמירו בתקנתם דאל"כ לא יתקיים תקנתם כמ"ש התוס' בפסחים דף למ"ד ולכך כל שאינו מזיד הקילו כיון דיש סברא לומר דאנוס הוא וז"ב לדעתי: