ולפעד"נ דהנה קשה על מהר"ש מבונבורג כיון דרבא חייש לשמא יפשע א"כ למה יהי' מותר להניח בי"ט שני כששכח הא יוכל להערים אף כשיהי' מזיד ויאמר ששכח עי' ביצה י"ז דחשו להערמה. וצ"ל דכאן אין לחוש להערמה דלמה יערים הא יוכל לסמוך ע"ג הדור שמניח בשביל כולם ועיין ב"י סי' תקכ"ד וא"כ למה יערים והרי יוכל לסמוך על גדול הדור. ולפ"ז לאחר שחידש שמואל שיכול לסמוך ע"ג הדור שוב מותר כששכח וכאן שאמר שמואל סמוך אדידי שוב הי' יכול להניח בעצמו וז"ב ומיושב קושיא ראשונה. ולפ"ז בשנה שניה דא"ל דמיקרי פושע שוב אסור להניח בעצמו דבפושע לא התיר מהר"ש מבונבורג ובזה מיושב מה שאמר לכ"ע שרי ולדידך אסור ודיקדק מעלתו הא גם לכ"ע כשיהי' פושעים אסורין ולפמ"ש א"ש דהנה הסמיא באמת טעה בדין ולא ידע הך דר"ש מבונבורג וחשיב ששמואל לא התיר רק לסמוך עליו והנה מבואר בתרומת הדשן. בשם או"ז הובא בח"מ וב"ש סימן י"ג באהע"ז דת"ח הטועה בדין לא חשיב שוגג כי אם מזיד והוא מב"ק דף צ"ה. ולפ"ז שפיר קא"ל לכ"ע מותר בשכח אבל לדידך שאתה ת"ח חשוב שוגג שלך מזיד ואסור ודוק היטב כי הוא נחמד ונעים:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ד׳ (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.