שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ב (ה׳)

והנה שיטת התוס' בשבת דף כ"ב דבחה"מ לא שייך מוקצה רק משום ביזוי מצוה ע"ש ובהג"א ובמהרש"א וכן ביאר הרא"ש בתשובה כלל כ"ז בהדיא ובאמת שצ"ב דבשלמא אם הי' מוקצה מחמת איסור לא שייך רק בשבת ויו"ט לא בחוה"מ אבל אם הוקצה למצוה מה לי יו"ט מה לי חוה"מ ולפע"ד נראה דכיון דאין חובה לאכול בסוכה כל שבעה זולת בלילה הראשונה לא שייך הוקצה למצוה דאי בעי לא אכיל משא"כ בשבת ויו"ט דחיוב לאכל פת שחייב בסוכה וא"כ שייך הוקצה למצותו וז"ב לדעתי ובזה יש לישב מ"ש הרא"ש בתשובה שם להוסיף על דברת התוס' דלא דמי לאתרוג דהוקצה למצותו אף בחוה"מ דשאני אתרוג דאם יאכלו לא יהי' לו למצוה משא"כ במסתפק מנוי סוכה דאכתי ישאר הסוכה ע"ש וצ"ב דס"ס הרי הנוי של סוכה הוקצה למצוה ולפמ"ש א"ש דכל מה שאינו נצרך לסוכה רק שהוא מנוי שוב לא שייך הוקצה למצותו דמוקצה אינו רק בשבת ויו"ט ורק דצריך למצוה וכיון שהמצוה לא יתבטל בשביל זה שוב לא שייך הוקצה למצוה. ובזה יש לישב קושית השעה"מ בהלכות סוכה הנ"ל על הרא"ש דא"כ אמאי בהדס אסור כל שבעה וגם אתרוג שנפסל אסור ולפמ"ש א"ש דכל דראוי למצוה שוב הוקצה למצותו ואף שנפסל כל שהי' ראוי ביה"ש ואתקצאי בה"ש אתקצאי לכולי יומא משא"כ בסוכה דאי בעי לא אכיל ולא הוקצה בחוה"מ ודו"ק: