שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ב (ב׳)

ששאלת לבא במגלת ספר כתוב מה ששמעתי ממני ליישב דברי בה"ג המובא בטור או"ח סי' תרל"ח התמוהין שכתב ועיטורי סוכה מותרין לטלטל אבל באכילה אסורין ובשבת אסור בטלטול ותמה הרב"י מה חילוק בין שבת ליו"ט הנה אם אמנם אמרתי ע"ד הפלפול בכ"ז מפני כי יש בו כמה ענינים וסברות מועילות אמרתי לבארם וז"ל הנני יוסיף להפליא דהא דנוי סוכה מוקצה מחמת איסור הא אין בו שום איסור בעצמותו וע"כ משום דטפלן להסוכה אסרו מדרבנן משום סתירת אהל (או משום מוקצה דנוי סוכה אינו רק דרבנן וכמ"ש התוס' בסוכה דף ח') והא מוקצה מחמת איסור דרבנן שרי וכמ"ש רש"י בביצה דף ל"א גבי בית שנפחת הן אמת דק"ל לכאורה על כל מוקצה של ביצה דהוא משום איסור דרבנן כדמפרש ריש ביצה הטעמים והא הוה מוקצה מחמת איסור דרבנן דלא אמרינן ולכאורה רציתי לומר דכל הטעם דלא אמרינן מוקצה באיסור דרבנן הוא משום דלא אתקצאי ביה"ש דלא גזרו על שבות בה"ש וכמ"ש האחרונים וא"כ הא בספק יו"ט ספק חול הו"ל דבר שיל"מ וכדאמרו ריש ביצה דף ד' דאף בדרבנן גזרו ובשלמא בבית שנפחת דאין האיסור בעצם הפירות רק מניעת ארי' דרביע עלי' הבית שננעל ולכך כל שנפחת שרי דלא שייך בזה דבר שיל"מ דעד שתאכלנו באיסור בזה משא"כ בכל מוקצה דרבנן בעצמות הדבר דשייך דבר שיל"מ אברא דלפ"ז יקשה באיסור טלטול דלא שייך דבר שיל"מ וכמ"ש הצל"ח דיכול לטלטלו היום ומחר ומדוע יאסר וצ"ל דמכאן ראיה לשיטת הקדמונים דביצה בתרנגולת העומדת לאכילה אף דלא שייך בה מוקצה כיון דאסור באכילה משום הכנה או משקין שזבו שוב אסור בטלטול וא"כ מכ"ש בדבר שאסור באכילה משום מוקצה דאסור בטלטול וז"ב ולפ"ז כאן דהבה"ג לא ס"ל כלל מוקצה מחמת איסור ביו"ט כלל רק משום דהוה מוקצה מחמת מצוה ולכך באכילה הוא דאסור ולא בטלטול דבשלמא אם איסור מוקצה הוא מוקצה מחמת איסור שפיר שייך לומר כיון דאסור באכילה ממילא אסור לטלטל דלמה יטלטל דבר האסור לו אבל אם הוא מוקצה משום מצוה א"כ שפיר י"ל דבאכילה אסור דלא ישאר למצוה משא"כ בטלטול דישאר עדן למצוה וז"ב לפע"ד וכן מצאתי בהדיא סברא זו בתוס' שבת מ"ב ע"ב ד"ה ואין אברא דלכאורה צ"ב הא דלא גזרו על שבות ביה"ש דלכאורה נראה דהוא משום ספק דרבנן לקולא ולפ"ז צ"ב אם נימא דתוספת שבת דאורייתא א"כ הא ע"כ תוספת שבת הוא קודם ביה"ש וכמ"ש הר"ן פ' המביא דאל"כ יקשה למה לי קרא על תוספת שבת ואינו רק עשה הא הוא ספק כרת דביה"ש חייב חטאת וע"כ דהוא קודם ביה"ש וא"כ יקשה אמאי לא גזרו על שבות בה"ש הא כבר חל איסור שבת עכ"פ בעשה והו"ל ספק תורה אמנם מדברי הרמב"ם ז"ל פכ"ד משבת והובא בב"י או"ח סי' שמ"ב למדתי דהטעם דלא גזרו על שבות ביה"ש הוא משום שלא גזרו על שבותן רק בעצומו של יום ע"ש ולפ"ז מכ"ש דבתוס' שבת לא גזרו על שבות דמה ביה"ש דהוא ספק לילה והוה עצומו של יום ואפ"ה לא גזרו מכ"ש מה שהוא ודאי יום רק שהתוספת שבת נקרא אבל שבותין לא גזרו בזה וז"ב וכן משמע מדברי הט"ז או"ח סי' ת"ר בתשובתו שם ע"ש ולפ"ז נ"ל דבר חדש דזה דוקא במוקצה מחמת איסור דרבנן שייך לומר דכיון דלא אתקצאי בה"ש דלא גזרו על שבות ביה"ש שוב לא אתקצאי כלל אבל במוקצה מחמת המצוה לא שייך לומר בזה לא אתקצאי בה"ש דהרי כיון שהוא משום המצוה והרי המצוה הוא בתוספת שבת ג"כ וכבר חל המצוה ושפיר אתקצאי בה"ש וז"ב מאד ולפ"ז י"ל דזה החילוק בין שבת ליו"ט דבשבת יש לומר דס"ל תוספת שבת דאורייתא וכבר חל המצוה משא"כ ביו"ט דכיון דקי"ל דלא יאכל בלילה הראשונה כ"א בודאי לילה וכמבואר בב"י סי' תרל"ט בשם או"ח וכן קי"ל בש"ע שם ס"ג בהגה"ה דיליף חג הסוכות מחג המצות דכתיב בערב תאכלו מצות ועיין במ"א שם דברכת לישב בסוכה לא יאמר רק בלילה וא"כ לא שייך לומר דאתקצאי ביה"ש דהרי לא חל מצות סוכה קודם שתהי' לילה ושוב במוקצה מחמת איסור דרבנן אף שהוקצה למצוה לא שייך אתקצאי כלל ולכך התיר בי"ט אבל בשבת דכבר חל קדושת שבת בתוספת שבת א"כ מיגו דהוה לילה לענין שבת הוה לילה לענין קדושת יו"ט ושוב שייך אתקצאי ודברי בה"ג ברורין דכיון דהוא לא ס"ל מוקצה מחמת איסור כ"א במוקצה מחמת מצוה כמ"ש היש"ש והיינו שבכה"ג שהוקצה למצוה ואיסור ודאי אסור משום מוקצה מחמת איסור וא"כ יש חילוק בין שבת ליו"ט ודו"ק היטב כי הוא חריף ומן האמור נפשוט מה שנסתפק המ"א סי' שמ"ב אם גזרו על שבות ביה"ש דמ"ש דכבר אתחזיק איסור ולפמ"ש א"ש דבאמת גם בע"ש אם תוס' שבת מן התורה כבר נתחזק איסור שבת וע"כ משום דלא גזרו רק בעצומו של יום ולא בספיקו א"כ גם במ"ש כן וז"ב ודו"ק היטב בכל מ"ש כי ת"ל יש בו כמה סברות ישרות: