שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ׳ (ה׳)

והנה מריש הוה קא קשיא לי בהא דאמרו ריש ברכות דכל הנאכלים ליום ולילה אחד מצותן עד חצות והרי מביא קדשים לבית הפסול שמהדין מותר עד עה"ש ומצאתי ברש"י פסחים דף קי"ט ע"ב ד"ה ראב"ע שכתב דמשום הרחקה שלא יבא לידי כרת מותר להביא קדשים לבית הפסול אבל באמת לפע"ד הדבר תמוה דבאמת זה אינו רק לחומרא שיאכלו עד חצות אבל אם נותר פשיטא דמותר לאכול עד עה"ש וכ"כ התוס' שם בהדיא וכן הוא בתוספתא הובא בתוס' יו"ט ריש ברכות והתוס' יו"ט לא הרגיש בדברי התוס' הנ"ל וברש"י שם ולפע"ד הי' נראה דלא שייך כאן אין מביאין קדשים לבית הפסול דכל הטעם הוא דאין לנו להכניס עצמינו בספק ולפ"ז זהו אם ידענו שיתמעט באכילה כמו בכל הני דקחשיב התם או בהך דתודה בעה"פ דבודאי יבא לידי פסול אבל מה דעשו הרחקה ואמרו שיזהרו לאוכלו קודם חצות א"כ מה שייך שאסור להביא לידי ספק ואטו אינו רשאי לאכול קודם דבאמת יהי' נותר מה בכך ולא יהי' אסור בדיעבד וכמ"ש בתוס' וכן הוא בתוספתא בפ"ב דמגילה והובא בתוס' יו"ט שם וז"ב. ומהתימה על הרמב"ם שבפ"ד ממעה"ק לענין הקטר חלבים וגם בפי' שם לענין אכילת קדשים קלים הנאכלים ליום ולילה לא הזכיר כלל הדין של התוספתא אם נותר אחר חצות מה דינו ובגוף הדבר דנחלקו רש"י ורמב"ם אם בהקטר חלבים עשו ג"כ הרחקה עד חצות לפע"ד הי' נראה דסברת רש"י דכיון דלמדו דחביבה מצוה בשעתה מהא דהקטר חלבים דוחה את השבת ולא ממתינים עד הלילה ועיין במנחות דף ע"ב וא"כ לא שייך שוב גזירה דבודאי לא ישהה דהרי בלא"ה מצוה שלא ישהה אף עד הלילה ומכ"ש שלא חשיד שישהה עד לאחר עמוד השחר כנלפע"ד. והנה המג"א סי' א' כתב דבע"פ ועיוה"כ אין מביאין תודה וכתב התב"ש דבעיוה"כ לאו דוקא תודה אפילו כל הקרבנות נמי שהרי ממעט בזמן אכילתו ובאמת שלא נזכר הדין כלל אם בעיוה"כ הי' אסור להקריב כל הקרבנות ולפע"ד הי' נראה דבאמת החשש דממעט באכילה נראה מדברי רש"י בבכורות לפי שאוכליהן רק לכהנים והן מועטים א"כ לפ"ז זהו בע"פ וכדומה יש הרבה קרבנות וא"כ חיישינן שלא יוכלו לאכול ויבא לידי פסול אבל בעיוה"כ אם נימא דלא יקריב שום קרבן שוב לא חיישינן דא"כ בודאי יהי' מספיק להקרבנות שיאכלם הכהנים שהם בעזרה ובבהמ"ק ובפרט בעיוה"כ שרבים הכהנים והכה"ג יושב עם אחיו הכהנים להתרגל בעבודה ואם נימא דלא יקריבו הרבה קרבנות רק מועטים הי מיניהו מפיס וכ"א ירצה להקריב שלו ובכה"ג לא שייך שאין מביאין לידי פסול דהא עכ"פ מועטים יוכלו לאכול ושוב לא שייך דאסור להכניס עצמו בספק דהא אינו עושה כל אחד ספק בידים רק ע"י שרבים המקריבים וכל אחד יכול לומר שלי בודאי נאכל כלו ובפרט בקרבנות שדינם שאם עבר עליהם יוה"כ א"צ להקריבם א"כ פשיטא דלא בשביל חשש מביאין קדשים לבית הפסול לא יקריב כלל ובפרט באותן המעכב כפרה דפשיטא דכ"א ירצה להתכפר ביום הקדוש וע"כ נראה לפע"ד דלכך השמיט הרמב"ם הדין שלא הזכיר כלל שבעיוה"כ לא הי' מביאין קרבן יחיד ובלא"ה נראה לפע"ד דעכ"פ יהי' חזי לכהן קטן שא"צ להתענות ויוכל לאכול בליל הצום וכל שהוא חינוך דמצוה ספינן לקטן בידים כמ"ש התוס' בפסחים דף פ"ח ובמ"א סי' שמ"ג כנלפע"ד ברור ודו"ק אחר זמן רב ראיתי מה שהקשיתי על כ"מ מש"ס בכורות כבר העיר השעה"מ במעה"ק אחר אריכות דברים ע"ש: