ובזה נראה לפע"ד להטעים דברי הכ"מ דזה דוקא כשהספק על כל הקרבן א"כ אף דהספק כבר נתהווה מ"מ כל שיש תקנה לצאת מידי הספק אסור לעשות ספק דשמא יבא לידי פסול ויהיה איסור אבל כשכל הקרבן כשר רק במקצתו יש חשש א"כ זה שרוצה להקריב הקרבן עושה בהיתר ומותר לו לעשות רק דממילא נתהווה ספק איסור במקצתו ואין איסור בזה כל דאינו ודאי ואינו מכניס עצמו ליד ספק דהוא בהיתירא קא טרח ובשלמא כשיש חשש איסור על כל הקרבן הוה כמכניס עצמו בספק משא"כ בזה דאינו רק במקצתו אינו מכניס עצמו לבית הספק והוא בהיתירא קא טרח והספק ממילא נתהוה וז"ב כשמש בסברת רבינו והכ"מ. ומעתה נראה לפע"ד דבר נחמד דזה דוקא כשאינו עושה מעשה בידים שיהי' עושה הספק בידים רק שהספק ממילא נתהוה אבל כאן דעושה ספק ואינו בא ע"י פשיעה א"כ צריך ליתן מתן ארבע וא"כ מחשבהו לשלמים וא"כ הוא עושה הספק בידים דהא מחשבהו לשלמים וא"כ שוב שייך דאין עושין ספק לכתחלה ואין מביאין קדשים לבית הפסול וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ׳ (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.