נשאלתי מהרב מו"ה הלמן סג"ל ממדינת הגר והוא נכד הגאון בעל אור חדש ז"ל בהא דאמרו בבכורות דף סמ"ך ע"ב יצאו שנים בעשירי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה ופירש"י דצריך שתי מתנות וע"ז שאל דהא קי"ל כר"י דהניתן בארבע בניתן באחת דיתן באחת כדי שלא יעבור על ב"ת ואמאי כתב רש"י כאן דיתן בשתים שהן ארבע ובתכ"ד השבתי עפמ"ש התוס' בעירובין דף ק' דהא דלא אתי עשה ודחי ל"ת משום דהוה עשה ע"י פשיעה ע"ש וא"כ זה שם דפשע דהי' לו לראות שלא תערב אבל כאן מה לו לעשות שלא יצאו בבת אחת הוא הכניסן בדיר ובפתח קטן ושפיר דחי ודוק אחר כמה שנים מצאתי בתוס' ערובין דף נו"ן ד"ה עשירי שכתבו דרש"י הגיה בכת"י דשניהם ירעו לפי שאין מתן דמיהן שוים שהשלמים טעונים ד' מתנות ומעשר מתנה אחת והנה מבואר קושיתו עוד ביתר שאת דרש"י בעצמו כתב דירעו בשביל זה והיא תימה גדולה דהא כל הניתנין בארבע אם נתנן במתנה אחת כיפר וביותר תימה דהא כן אמרו בפסחים דף פ"ט בהדיא דאמרו דמה נ"מ והא תנן כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר וגם קשה לפמ"ש באמת יכול ליתן במתן ארבע ג"כ וכמ"ש דאתי עשה ודחי ל"ת דלא בא ע"י פשיעה והנראה בזה דהנה בהא דאמרו בבכורות דף ס"א תני חדא ירעו ותני חדא יקרבו ומפרש דמאן דתני ירעו רבנן הוא דס"ל אין מביאין קדשים לבית הפסול ופירש"י דאין מביאין לבית הפסול בשביל החזה ושוק של שלמים שאין רק לכהנים ושמא לא יהי' מצוין כהנים והו"ל ממעט באכילה ולכאורה קשה טובא על מ"ש הרמב"ם פ"ו מפהמ"ק הלכה י"א תודה שנתערבה באיל נזיר שתיהם תקרבנה והשיג הראב"ד הא ממעט באכילת דזרוע בשילה וכתב הכ"מ כיון דאינו ממעט באכילת כל הקרבן אלא במקצתו לא חיישינן והוא תימה רבה דהא כאן אינו ממעט רק בחזה ושוק דהוא ג"כ רק מקצתו ואפ"ה חיישינן ולחומר הנושא נראה לפע"ד דבאמת צריך להבין ענין אין מביאין קדשים לבית הפסול דהא אינו רק ספק שמא לא יאכל עד הזמן ההוא וכי בשביל זה ניתר לרעות וצ"ל דכל שיש תקנה הו"ל כעושה ספק איסור ומכניס עצמו בספק איסור לכתחלה דבדאורייתא ודאי אסור ואף בדרבנן אסור לעשות ספק איסור ובדאורייתא אף בדבר שכבר נתהווה הספק רק שיש תקנה לצאת ידי הספק מכל וכל החמירו חז"ל מבלי להכניס עצמו בספק כל דיש לו תקנה ברעייה וז"ב לפע"ד:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
