שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ט׳ (ב׳)

אשר שאלת בהא דאמרו בחולין דף כ"ח ת"ש מלק בסכין וכו' וא"א אין שחיטה לעוף מן התורה וכו' והקשית לישני דס"ל כזעירי דנשברה מפרקת ורוב בשר עמו נבלה וכדאמרו בחולין דף כ' הנה יפה שאלת אמנם לפע"ד נראה בפשיטות דהנה רבא מקשה שם וכי מתה עומד ומולק ומסיק דחותך בלא רוב בשר והנה צ"ב מה פריך וכי מתה עומד ומולק לשני דמצות מליקה בכך כמ"ש רש"י לענין אם נימא דטריפה היא ועריטב"א שם שכתב דכיון דמטמא בחיים לא שייך לומר כן וזה דחוק וצ"ל דרבא פריך אם נימא אין שחיטה לעוף מן התורה וא"כ שפיר א"א לומר דהכשירו בכך דמליקה הוא במקום שחיטה בחולין וכל דלא בעי שחיטה כלל א"כ איך שייך מליקה בנבלה דבשלמא אם צריך שחיטה א"כ כשם דנקיבת הוושט הוה נבלה ואפ"ה כשר בשחיטה דדרך שחיטתו בכך ועריטב"א שם ה"ה מליקה הוה כשחיטה אבל אם א"צ שחיטה ל"ש שם מליקה על נבלה ובזה ניחא מה דלא קשיא לי' לר"ח קושיות רבא די"ל דהוא ס"ל דיש שחיטה לעוף מה"ת א"כ ל"ק כלל ומעתה כאן דאזלינן דאין שחיטה לעוף מן התורה א"כ ע"כ דבלא רוב בשר חותך דאל"כ הוה נבלה וכי נבלה עומד ומולק וא"כ שפיר מקשה דגם לזעירי ע"כ דלא הוה נבלה דאל"כ היאך עומד ומולק. וא"ל דאם אין שחיטה לעוף מה"ת שוב ל"ש וכי מתה עומד ומולק דהא לא אכפת לן בנבלה דז"א דכבר כתב רש"י בדף כ"ח דניהו דאין שחיטה לעוף מן התורה אבל עכ"פ נחירה בעי ונבילה שייך בזה ואף דמנזיר דף כ"ט לא נראה כן ברש"י עיין שו"ת בית יעקב סי' קס"ב שהאריך בזה שוב ראיתי בבאר יעקב סי' כ"ז שהקשה קושית מעלתו וע"ש מ"ש בזה והנלפע"ד כתבתי ודו"ק. אמנם העיקר נ"ל דהנה הט"ז ואחיו הגאון מהר"י הלוי זלה"ה האריכו בסי' כ"ז דאם נשבר המפרקת והחוט קיים כשר והביא הט"ז ראי' מהא דאמרו כאן ניהו דכי אתבר שדרה ומפרקת טריפה הוה והך שדרה כוונתו על החוט כמ"ש רש"י בזבחים דף ס"ב וא"כ למה לי תרוייהו ע"ש ואני אומר שאין זה מוכרח דבאמת שם דחותך בציפורן ואינו חותך רוב בשר עמו כמו דמסיק שם בהדיא וא"כ יכול לשבור השדרה דהיינו החוט ג"כ ואינו רק טריפה מחמת פסיקת החוט ולכך פירש"י שדרה היינו החוט דאל"כ לא יהי' אף טריפה אבל בסכין דחותך רוב בשר כמ"ש בבאר יעקב שם ועיקר הקושיא הוא כן כיון דחותך בסכין ע"כ חותך רוב בשר א"כ הוה טריפה עכ"פ אף בלי פסיקת החוט וכמ"ש הט"ז בשם אחיו הגאון ז"ל וז"ש דניהו דאתבר שדרה ומפרקת טריפה הוא והיינו אף אם החוט קיים דעכ"פ טריפה הוא וא"כ ממילא תהני לה סכין ובזה נראה לפע"ד לישב קושית התוס' שהקשו דלר"י דאמר דמלק ונמצאת טריפה אינו מטהר דשחיטתה מטהר ולא מליקה א"כ מה פריך הש"ס תהני לה סכין לטהר מידי נבלה ולפמ"ש א"ש דבאמת לאח"כ חתך רוב בשר וא"כ הוה ודאי נבלה ולכך כשנמצאת טריפה ל"מ המליקה לטהר מידי נבלה דבאמת נבלה גמורה הוה אבל הש"ס פריך קודם שחתך רוב בשר אז הי' יכול הסכין לטהר מידי נבלה קודם שחתך רוב בשר עמה ובזה הי' מקום להאריך בדברי הט"ז שם אבל צ"ע הדברים כי לא נפניתי כעת. עוד נראה לי דבר חדש דהנה רש"י פירש בדברי זעירי דאף שמפרכסת חשובה כמת' ע"ש ולפ"ז נ"ל ברור דזה דוקא לדידן דבשחיטה תליא מלתא א"כ כל שנשבר המפרקת ורוב בשר עמו א"כ הוה נבלה אף שמפרכסת אבל אם נימא דאין שחיטה לעוף מן התורה וא"כ הוה כמו לב"נ דבמיתה תליא א"כ כל עוד שמפרכסת עדיין לא קרינן בי' מתה כמו דאמרו בדף ל"ג ושם אזלינן אם אין שחיטה לעוף מן התורה ושפיר פריך הש"ס ודו"ק ואף דנחירתו זו הוא שחיטתו אבל בעינן מתה ממש ודו"ק. והנה בהא דאמרו בזבחים דף ס"ט ע"ב דר"מ ס"ל מה בהמה דבר שמכשירו לאכילה מטהרו מידי טומאתו אף עוף דבר שמכשירו לאכילה מטהרו מידי טומאתו ושאל אותי החריף מוה' מאיר בר"ם נ"י לר"מ דממעט עוף דאינו אסור באבמה"ח כדאמרו בחולין דף ק"ב דוזבחת מבקרך ומצאנך ולא בעוף והפרמ"ג נסתפק דאף עשה שאינו זבוח לא נהיג בעוף לר"מ וא"כ היאך שייך לומר לר"מ דדבר המכישירו באכילה מטהרו מידי טומאתו דהא ל"צ כלל שחיטה ולפע"ד לק"מ לפמ"ש התוס' בחולין דף כ' ד"ה אילימא וד"ה לא דאף למ"ד דאין שחיטה לעוף מן התורה מ"מ נחירה בעי בסימנים וא"כ זהו הוה כשחיטה דמטהר מידי טומאתו וגדולה מזו כתבו התוס' בחולין דף צ"א דאף ב"נ נצטוו עכ"פ לנחור ובאמת שדבריהם תמוהים שם ועיין ספר תפארת ישראל פרק י"ט לאא"ז הגאון מהר"ל מפראג ז"ל אבל עכ"פ בישראל בודאי בעי עכ"פ נחירה וזהו מקרי דבר המכשירו באכילה ודו"ק היטב ומה שהקשה עוד בהא דנחלקו שם ר"י ור"ל באבמה"ח מהטריפה אי חייב שתים והקשה הוא דלמה לא יתחייב שלש לר' יהודה דס"ל בזבחים דף ס"ט דטריפה ששחטה מטמא ול"מ לפירש"י דמטמא כלו ואף לפירוש התוס' עכ"פ אותו אבר מטמא ע"ש שכ"כ בשם רבינו חיים ולפע"ד לק"מ דאה"נ דר' יהודה ס"ל כן אבל אנן לא קי"ל כן רק כר"מ ור' יוסי דדוקא מליקה מטמא אבל שחיטה אינו מטמא כמ"ש רבינו בפ"ג מאה"ט ה"ז ע"ש ועיין בחולין דף ע"ב דס"ל לחכמים דמגע טריפה שחיטה ע"ש ואף במוקדשין אינו מטמא רק מדרבנן וע"ש בדף ע"ג וא"כ לק"מ ודו"ק. ודרך אגב אומר במה שראיתי בספר נדפס מחדש שהביא בשם אחד שהקשה בהא דכתבו התוס' בחולין דף כ"א ע"ב ד"ה ואינו שכתבו דאביי לטעמי' דס"ל דאם מתה אינו עומד ומבדיל דהא פריך לעיל והא עולת העוף דבעי ב' סימנים וכי מתה עומד ומולק ולית לי' טעמא כדי לקיים מצות הבדלה עכ"ל וע"ז הקשה דאדרבא אפכא מבואר כיון דאביי לית ליה מצות הבדלה א"כ ע"כ ס"ל דאם מתה עומד ומולק דאל"כ קשה על אביי קושית רבא דאם מתה עומד ומולק והמחבר נדחק בזה והאריך בזה בדחוקים ודבריו תמוהים דאיך אפשר שאביי ס"ל דמתה עומד ומולק אבל הדבר פשוט דהא באמת הש"ס מסיק דחותך שדרה ובשר בלא רוב בשר וא"כ אינה מתה עדיין ואף דאביי ס"ל דרוב בשר מעכב היינו דלאחר שחתך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר כשהגיע לושט חותך סימן אחד עם רוב בשר א"כ בשעה שמולק לא מתה דהא לא הי' אז רוב בשר עמו וז"ש התוס' דלאחר שחתך סימן אחד עם רוב בשר אז לא שייך הבדלה דהא כל שמתה כבר היאך עומד ומבדיל דהא אביי ס"ל דלא שייך מצות הבדלה כל שכבר מתה ודברי התוס' נכונים ופשוטים והמחבר שם האריך בדחוקים אשר לא ניתן לכתוב כלל ובחק נתן הספרדי מביא המחבר שהקשה קושיא זו וכתב דבחטאת הוא דס"ל לאביי דל"ש לקיים מצות הבדלה משא"כ בעולה וכתב המחבר שאין לו הבנה והנה הספר ח"נ הנ"ל אין אתי אבל אני אבאר לו הדברים דבחטאת דחתך רוב בשר אחר סימן ראשון א"כ לא שייך אח"כ מצות הבדלה שכבר נגמר מצותו בסימן ראשון ומה מבדיל אח"כ אבל בעולה דחותך שני סימנים עם רוב בשר א"כ אימת בא הבדלה כשעודנה חיה דבלא רוב בשר עודנה חיה וז"ב כשמש: שוב ראיתי במהרש"א דף כ' שם בד"ה וכי מתה שביאר שם כן כוונת התוס' יע"ש שהטמין ברמז ודו"ק: