שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ט (ה׳)

ובזה יש לישב קושית התוס' דלפירש"י לא א"ש הא דאמר בספינות דחזרו להיתירן הראשון דבלא"ה הוה רה"י ולפמ"ש יש לומר דבספינות שבלא"ה הי' רה"י ואין כאן רק איסור טלטול מזה לזה דהוה כרמלית א"כ מותר גם במזיד לטלטל דבאיסור דרבנן שרי אף במזיד וכמו בטבילת כלים בטומאה דרבנן דשרי בדרבנן ועט"ז סי' שכ"ג ואף לחילוקו של הה"מ ג"כ נכון דגם כאן הי' רה"י מתחלה והיה יכול לשמש בפ"ע שפיר מועיל בדרבנן ודו"ק ולולא דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש דמה דמשני כי אתמר דר"נ אמזיד אתמר ע"פ מה דמבואר בסי' שע"ד דאף שסתם במזיד כל שנפתח קודם השבת שרי וכתב המ"א אבל בנפתח בשבת כל שסתמו במזיד ל"מ דהרי סתמו במזיד ל"מ דהרי סתמו ובטלו מפתח ולא הי' ראוי בה"ש ולפ"ז גם כאן דאם נגללו במזיד שוב אסור בשבת ול"ש מחיצה. ובזה אמרתי דבר נחמד לחלק בין הרישא לסיפא דהרי כל הטעם דלא הי' ראוי בה"ש ולפ"ז ברישא דהי' כבר רה"י רק שנפסק העירוב דהי' כרמלית ונמצא אין אסור רק מדרבנן ולא גזרו על שבות בה"ש ולכך הי' ראוי בה"ש ולכך כל שנפתח בשבת שרי משא"כ בסיפא במחצלאות דכשנגללו נעשה ר"ה ועכשיו כשנפרס נעשה רה"י שוב הוה איסור תורה ושוב כל שנעשה בשבת אסור דביה"ש לא הי' ראוי: ובזה עמדתי על זה דהמחבר לא העתיק בסי' שס"ב רק במחצלאות ולא בספינות ועיין סי' שנ"ה בהג"ה הובא דין הספינות ולא נזכר החילוקים האלו ולפמ"ש א"ש דדוקא במחצלאות אסור ולא בספינות והיינו דהרי המחבר העתיק במחצלאות ברשה"ר ושם יש איסור תורה ולכך אסור במזיד וז"ש המחבר אפילו היתה שם והסירה דמשמע דהסירה במכיון ואף שהש"ך לא כיון לזה מ"מ הדין דין אמת לפע"ד. ובחידושי אמרתי ראיה לפירושו דמזיד היינו שהביטול העירוב הי' במזיד והא דאמר בערובין דף כ' גבי יבשו המים כי אתמר דר"נ אמזיד אתמר ותהה המהרש"א שם דלפי פירוש שכתב הרא"ש בשם ר"ת אף במזיד מהראוי להתיר שם ע"ש והנני יוסיף לתמוה דגם בדף כ"ה אמרו שם כן וגם שם קשה כן ולפמ"ש א"ש דהכוונה דשם לא נעשה ביטול המחיצות במזיד דיבשו המים מאיליו ושרי ודו"ק: