הנה בשו"ת פ"מ ח"א סי' למ"ד מתיר ולפע"ד הי' נראה דהואיל והותרה הותרה דבה"ש הי' העירוב קיים ועיין בסי' שע"ד ובשצ"ד והנה בחידושי אמרתי בזה בהא דאמרו בסוכה דף ז' אמר רבא וכן לשבת מיגו דהוה דופן לענין סוכה הוה דופן לענין שבת והקשה הר"ן דאמאי לא נימא אפכא מיגו דלא הוה דופן לענין שבת לא הוה דופן לענין סוכה ואמרתי בזה דבאמת איסור דרבנן הי' מהראוי להתיר וכמ"ש הר"ן ולפ"ז ביה"ש דהוה רק ספק א"כ כאן שיש ספק אם אמרינן הואיל והוה דופן לענין סוכה הוה דופן לענין שבת או דנימא איפכא עכ"פ ביה"ש בודאי הוה דופן מספק דל"מ להרמב"ם דהספיקות מדרבנן וכאן לא אקבע איסורא כיון דיש ספק שמא הוה דופן ואף להרשב"א עכ"פ בספק בודאי ביה"ש מותר וכיון דהוה דופן ביה"ש שוב אמרינן הואיל והותרה הותרה ובחידושי אמרתי דלכאורה קשה למה לא נימא הואיל והותרה לענין סוכה הותרה לענין שבת ג"כ וכעין דאמרינן ביבמות דף ז' הואיל והותר לצרעו הותר לקרי' אך באמת יש לחלק דבאמת זה ודאי דאם אסור בטלטול מכח שבת בודאי אסור לאכול בסוכה בזה דאיסור שבת קדום בזה והוה כמו נשא חי ואח"כ נשא מת דלא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי בזה וכדאמרו ביבמות שם ולזה שפיר הקשה הר"ן דנימא דלא הותר כלל משום דלא הוה דופן לשבת ממילא לא הוה דופן לסוכה וע"ז הוצרך הר"ן לתרץ דהתורה לא התירה לחצאין וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ט (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.