ומדי דברי זכור אזכור מה שראיתי בקצה"ח שהקשה בהא דהקשו התוס' בב"ק דף יו"ד דלמה לי קרא למעט שור ולא אדם ותיפוק לי' מוהמת יהי' לו ומת אסור בהנאה וכתבו דאצטריך לכותי ולעבד הקנוי לישראל דשרי בהנאה והיינו בעבד שאינו חייב במצות דלא מל ולא טבל דאל"כ הו"ל ישראל כמ"ש הכ"מ פ"א מערכין וע"ז הקשה דא"כ לפמ"ש פ"ח ופ"ט מעבדים דבלא כספא ולא טבילה לא קני הישראל הגוף כדאר"א ביבמות דף מ"ה אימא בכספא וטבילה ולפ"ז כל שלא קנ' הגוף שוב ל"צ קרא למפטרי' דהא אינו רק מזיק שעבודו של חברו דאין לו על העבד רק שיעבוד בעלמא כמ"ש הנימוק"י פ' החולץ דעבד שקדם ומל לשם ב"ח דחייב לשלם מדין מזיק שעבודו של חברו ואינו רק מדיני דגרמי ואינו רק דרבנן ולמה לי קרא ע"ש שהאריך בזה ולפע"ד נראה דאי לא כתיב קרא דשור ולא אדם א"כ הי' חייב בעל הבית לשלם מה שהזיק האדם דהיינו ליורשי העבד מה שהזיק אדם בעצמו וא"כ היה משלם לרבו שהזיק לו אדם ששוה דמים כך וכך ול"ש כאן מזיק שעבודו של חברו דבשלמא כעת שעל אדם פטרה תורה רק מה שגרם לרבו נזק וזה אינו רק דיני דגרמי אבל אם הי' חיוב על האדם הי' צריך לשלם כמה דמים ששוה ושפיר צריך קרא למפטר וגם שם העבד משלם לרבו מה ששחרר עצמו והפקיע שעבודו דרבו וז"ב כשמש ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ז (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.