אשר הראה לי דברי התוס' בב"ק דף ד' ד"ה כראי אדם במ"ש דלא מפטר משום קלב"מ ולא נודע החילוק במ"ש לחלק דתנא דבי חזקי' דפטור אפילו שוגג היינו ממון שהזיק בשעת חיוב מיתה ולא ביארו מה הבדל בין כופר ובין ממון והנה בראשית ההשקפה חשבתי דרכי התוס' הוא משום דס"ל כופרא כפרה וכל דהוא משום כפרה לא שייך קלב"מ וכמ"ש התוס' בכתובות דף למ"ד ד"ה זר אבל באמת מלבד דהתוס' לא הזכירו כלל סברא זו והאריכו הרבה והי' להם לכתוב בקיצור דבכופר לא שייך קלב"מ משום דכופרא כפרה וגם מה יתרצו למאן דס"ל דכופרא ממונא ועיין ר"ן בדף מ"ם והנה המהרש"א והמהר"ם כפי הנראה חלקו דבכופר נתחייב בב"א משא"כ בממון שהזיק דכבר נתחייב מיתה והנה מלבד דאין לחילוק הזה מקור בש"ס ועיין בפ"י אף גם דלדבריהם אפכא מסתברא דכל שכבר נתחייב מיתה מהראוי לחייבו טפי מידי דהוה אם נתחייב מיתה ויצא לשבור כלים דחייב כמבואר בערכין דף ז' ועיין בב"י בחו"מ סי' שנ"א והנראה לפע"ד דכוונת התוס' דכל הטעם דקלב"מ הוא דמשום רשעה אחת אתה מחייבו אבל כאן כיון דעל רשעה אחת שהמית אמרה תורה שאינו נפטר במיתה וצריך לשלם כופר ואיך שייך קלב"מ וז"ב שוב ראיתי במהר"ם מלובלין וכפי הנראה הבין כמ"ש ולא כמ"ש הפ"י בשמו. ובמ"ש מיושב מה שהקשה הגאון מו"ה משלם זלה"ה דמה מקשו התוס' דכופר פטור משום קלב"מ הא בקלב"מ חייב לצי"ש והרי בלא"ה חייבי כופר אין ממשכנין אותן ורק לצי"ש חייב ולפמ"ש א"ש דע"כ כאן אזלי התוס' למ"ד כופרא ממונא דאל"כ לא שייך קלב"מ דלמ"ד ממונא ממשכנין ועיין בדף מ"ם ובמק"א הארכתי בזה בכמה תשובות וכעת נ"ל דבפשיטות לק"מ דניהו דחייב לצי"ש היינו זה שנתחייב מיתה וכל שכבר המיתו אותו דקלב"מ א"א לחייב הבנים משום דאביהם חייב לצי"ש דזה אינו ממון גמור שיתחייבו הבנים ולא גרע מאילו נדר אביהם דקי"ל בחו"מ סי' רנ"ב דאין הבנים חייבין ומכ"ש במה שאינו חייב לצי"ש:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ז (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
