שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ו (ה׳)

והנה לכאורה קשה דאם נימא דבעינן עדות שאילה"ז א"כ איך אמרו בסנהדרין דף כ"ג דזה פוסל עדיו של זה וכו' דמיירי בקיבלו כבי תרי והא כיון דיכול לפסול אח"כ ולחזור בו א"כ אף שלא חזר הו"ל עדות שאאילה"ז דאם יזימו אותו יאמר מאי אפסידתך הא היית יכול לחזור בו ולפסול אותי מבי תרי ולא היית חייב ממון וא"כ הו"ל עדות שאאילה"ז ואינו עדות אף שאינו חוזר כיון דיכול לחזור וא"ל דמיירי דקיבל עליו אף שהוא עדות שאאילה"ז דא"כ הו"ל תרתי לריעותא דקבל חד כתרי ועדות שאאילה"ז דל"מ עדות ואף בעד אחד בעי אתה יכול להזימה כמבואר בתוס' ב"מ דף ד' ועיין קצה"ח סי' ל"ח בסופו ומכ"ש כאן דקבל כבי תרי ובתרתי לריעותא לכ"ע יכול לחזור והיא קושיא גדולה אך באמת הדבר נכון דבאמת הא דהוה עדות שאאילה"ז הוא משום שיכול לחזור ולפ"ז לרבנן דס"ל דא"י לחזור בחד לריעותא שוב הו"ל שאתה י"ל כיון דאינו יכול לחזור ולר"מ גם בחד לריעותא יכול לחזור ומכ"ש בתרתי לריעותא ושפיר מיירי בקבל עליו אף שאאילה"ז וז"ב. ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דפריך הש"ס מה קמ"ל דיכול לחזור הא תנינא נאמן עלי אבא וכו' יכול לחזור בו ור"ד אמר כגון דקבל עליו בחד ותמהו התוס' דלמה אצטריך לר"ד ולפמ"ש א"ש דבאמת ה"א דכאן א"י לחזור כדי שלא יהי' עדות שאאילה"ז ולכך פריך דכאן ודאי יוכל לחזור דהרי ר"ד מוקי בקבל עליו כחד אבל בתר"ל כ"ע מודו דיכול לחזור וא"כ כיון דבחד לריעותא מוקי ר"ד דס"ל דיכול לחזור לר"מ שוב הו"ל תר"ל דהו"ל עדות שאאילה"ז ופשיטא דיכול לחזור ודו"ק ויש להאריך בזה. ואגב אמרתי לבאר מה שהקשה אותי בסוגיא הלז עלם משכיל מלובלין נ"י בהא דאפליגו בדף כ"ד שמואל ור"י אי במחול לך פליגי או באתן לך פליגי והקשה הוא דא"כ בהא דזה פוסל עדי' של זה וזה פוסל עדי' של זה דהוה אתן לך ומחול לך דהרי אם המלוה פוסל עדי' של לוה הו"ל מחול לך ולהיפך הו"ל אתן לך ואפ"ה פליגי הרי דפליגי בשניהם ומאי קמבעי לי' לש"ס בדף כ"ד ואמרתי דלק"מ דכל הסברא דבמחול לך לא פליגו הוא משום דזכה זה שכנגדו משא"כ באתן לך דלא זכה עדן יש לומר דלא גמר בלבו להקנותו ולפ"ז זהו בדינים דתלוי בשיקול דעת הדיינים א"כ סבר שאולי לא יפסקו לתת לו משא"כ בעדים דאף באתן לך כל שקיבל העדים ידע דכל שיעידו מחויב לו והגדת עדים שקר אין חילוק בין מחול לך לאתן לך וכן להיפך במחול לך זה שייך בדיינים שמחל לו כל מה שיפסקו וגמר בלבו שכיון ששיקול דעתם יחייבו ימחול לו אבל אם העדים יעידו שקר לא גמר בלבו והוה אסמכתא דהוא ידע ששקר דוברים ולא גמר להקנות משא"כ בדיינים ולכך אין ראיה מעדים לדיינים וז"ב ודו"ק: