שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ה

בהיותי בלאבין במרחץ חם סמוך ללבוב ט"ו מנאם תר"ג אירע שקנו עוף ושלחו לשוחט ולא רצה השוחט לשחטו בשביל שהי' צוארו מלוכלך בדם ואמר השוחט שלדעתו אין למכרו לעכו"ם ג"כ שיש לחוש שמא ימכרנו לישראל ואני אמרתי לפע"ד אין לחוש לזה דהרי הישראל יכירנו אח"כ והשוחט אמר דיש לחוש שמא יתרפא העור וע"ז השבתי דלפע"ד אין לחוש לזה דכל שכפי שכמות שהיא לפנינו אין לחוש לזה דהישראל יכירנו אין לנו להוסיף החשש דשמא יתרפא דכל שלפנינו אין מכשול מה"ת להחזיק ריעותא וכמות שהוא עכשיו דיינינן לי' וע"כ לא מצינו דאסרו למכור בספק דרוסה וגם בחיטין מבוקעות באופן שיש לחוש שהישראל לא יכירנו אבל כל שכעת ניכר האיסור אין לחוש שמא לא יהי' ניכר ואף דחיטים חיישינן שמא יטחון אותם היינו כיון דעומד לטחינה משא"כ כאן שאינו עומד להתרפא ובלא"ה יש לומר דבאמת גם בספק דרוסה דאסר שמואל לזבוני לעכו"ם הקשו הא הוה ס"ס וכתב המהרי"ט ביו"ד סי' ב' והרשד"ם הובא במ"א סי' תס"ז ס"ק ב' דמ"מ אין עושין ס"ס בידים ולפ"ז כאן דכמו שהוא לפנינו אין כאן חשש דיכירנו הישראל וא"כ עכ"פ אין אנו עושין הספק בידים וז"ב לפע"ד. אברא דלכאורה צ"ב הא דהקשו דהוה ס"ס והא אין כאן ס"ס כיון דקי"ל דספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות לא מקרי ס"ס וכמבואר סי' ק"ז סעי' ט' והטעם דכיון שהספק הראשון בגופו נעשה כודאי איסור וא"כ ה"ה כאן דהספק הראשון שמא אינו טריפה הוה בגופו ונעשה כודאי איסור א"כ הספק השני שמא ימכרנו לא הוה רק ספק אחד ול"מ ואף דהחשש שמא ימכרנו מדרבנן מ"מ בכה"ג גזרו אף בדבר שעיקרו רק דרבנן מכ"ש כאן דעיקר החשש הוא ספק תורה בודאי ל"מ ס"ס בכה"ג ובזה הנה מקום אתי לישב דברי הרמ"א סוף סי' נ"ז שהביא בשם התה"ד לחלק דהספק פלוגתא דרבוותא מועיל ס"ס ומותר למכרו לעכו"ם ותמה הש"ך דמנ"ל זאת ובשו"ת המנחת יעקב בכללי הס"ס העלה דספק פלוגתא דרבוותא יותר יש להחמיר מספק נעשה ע"ש אבל לפמ"ש א"ש דבשלמא בספק נעשה הו"ל ספק אחד בגוף דנעשה כודאי איסור ולכך לא מועיל ס"ס אבל בספק פלוגתא דלמאן דמכשיר הוא כשר א"כ א"א לומר דנעשה כודאי איסור ולכך מועיל ס"ס. עוד י"ל דהנה באמת הא דכתבו הפוסקים דאין לעשות ספק בידים צ"ב דמדוע לא נעשה ס"ס בידים סוף סוף הא הו"ל ס"ס ושרי וצ"ל דבאמת אי ס"ס היכא דאיכא לברורי חשוב ס"ס נחלקו הפוסקים כמ"ש הש"ך בסי' ק"י ולפ"ז נראה לפע"ד דאף למאן דס"ל דס"ס אף דיכול לברר א"צ לברר היינו דא"צ לברר אבל עכ"פ לעשות ס"ס בידים מה שא"א לברר אסור וז"ב והנה כבר נודע מ"ש הנו"ב לחדש דבס"ס בעינן לברר שני הספיקות אבל כל שא"א לברר שני הספיקות א"ל לברר כלל ולפ"ז בשלמא ספק טריפה אפשר לברר ע"י שהית י"ב חדש ולכך אין עושין הספק השני בידים אבל בספק פלוגתא דרבוותא כבר כתבתי בתשובה אחת דאמאי בספק פלוגתא לא נשהה י"ב חדש והרי בספק טריפה מועיל יב"ח אך ז"א דהרי בודאי טריפה ל"מ י"ב חדש וכמ"ש הרשב"א דא"א להכחיש דברי חז"ל דטריפה אינה חי' ותולין דחי בנס וכמ"ש הש"ך בסי' נ"ז בשמו או כמ"ש המהרש"ל דתולין דהוה ממיעוטא דמיעוטא יע"ש ולפ"ז למאן דמטריף הוא טריפה בודאי ולדידי' ל"מ י"ב חדש דהא לדידיה נתלה בנס או ממיעוטא דמיעוטא ולפ"ז כיון דא"א לברר ע"י יב"ח א"כ שפיר מקילין בס"ס דא"צ לברר כלל ושוב מותר לעשות ספק בידים עכ"פ בנ"ד דאין אנו עושין ספק בידים פשיטא דמותר למכור והנה השוחט אמר שכן מבואר בתב"ש סי' כ"ג בסופו וראינו בתב"ש ואין שום משמעות בזה ולא קאי התב"ש רק במקום שאין ניכר ולא בניכר ע"ש ועיין בפרמ"ג שם כנלפע"ד ומה שהראה השוחט הנ"ל דבר נפלא בתב"ש סי' ל"ז דבחסרון בפנים עם חסרון בחוץ הוה תר"ל ובסי' ל"ז ס"ק ה' כתב דלא מצטרף לתר"ל הנה אמת דבריו צ"ע וביותר יש לתמוה כיון דהש"ס ס"ד דטריפה איך לא נצטרף לתר"ל כמו יתרת בדרי דאוני דהוה ריעותא משום דרבא חשבו לריעותא ומצאתי כעת בלב"ש שהעיר בזה אך לפע"ד נראה דכיון דתר"ל לא נחשב רק כששתי הטריפות מורות על לקותא אחת או שסופו לנקוב או שכבר נקוב ועיין בפרמ"ג סי' ל"ז בתנאי הד' דמה דחשב הרמב"ם בסוג חסר לא יצטרף לנקוב ולפ"ז נ"ל ברור דכיון דחסרון בפנים א"א לומר דהוא בכלל נימוק דא"כ למה באמת כשר וע"כ דהס"ד הי' למטרף משום חסרון וא"כ א"א להצטרף לתר"ל דכל הלקיתא הוא משום נקוב וכמ"ש התב"ש והפרמ"ג וז"ב מאד ולפ"ז זהו בשאר ריעותות אבל חסרון בחוץ דעכ"פ שם חסרון עליו שפיר מצטרף כיון דשם חסרון על שניהם כנלפע"ד לישב לחומר הנושא ודו"ק כי קצרתי: