ובזה מיושב היטב קושית הש"ג דאם נימא דאין מקבלין טענתו רק בשביל הקול שיצא וכבר הקשו בתוס' דהא לא תאסר כלל באשת ישראל וכתב הר"ן דכל שמהמנין לי' באשת כהן דליכא אלא חדא ספיקא שוב מחייבין אנו לקבל טענותיו ולברר שהרי יש כאן ריעותא הצריך בירור ע"ש בר"נ רפ"ק דכתובות במשנה שם ולפ"ז כיון דמחמת שיש ריעותא לב"ד קאתינן עלה והרי כל שטוענת נאנסתי נאמנת כמ"ש רבינו יונה ז"ל ובטוש"ע סי' ס"ח וא"כ שוב צריך לשמוע מה בפיה וא"כ למה יקבלו טענותיו לבד ודלמא אי הות לפנינו היתה טוענת נאנסתי ושוב יש לחוש לאקרורי דעתא ולכך ע"כ דמקבלין טענותיו לבד עכ"פ לענין כתובה דהוא ד"מ ואף כשטוענת נאנסתי עכ"פ הכתובה מפסדת ושוב ל"צ לשמוע טענתם ומעתה מיושב גם הקושיא השניה דאם נימא משום האיסור הוא הא לענין איסור צריך לשמוע טענתם ולא הועילו בתקנתם וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ד (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.