שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ג

בשנת תרי"ז ל"ב למב"י ב' בהר י"ז אייר הגיעני מכתב מהרב מו"ה שמואל הלוי העליר אבד"ק ביזנוב במה שאירע ששני אנשים שמעון ולוי הי' להם שותפות בבית ואינו מסומן חלקו של כ"א בפ"ע ויד שניהם שוה בכלו והנה ראובן רצה למכור חלקו לאיש שלא הי' הגון לשמעון וע"כ עשה מעמד עם לוי באם ירצה ראובן למכור חלקו אז יתן לוי לשמעון כך וכך אשר יהי' די לשלם לראובן בעד חלקו והוא יהי' לו חלק ידוע ומצוין בביתו ושמעון ישאר בחלקו אבל לא הי' יכול לגמור הדבר עד שלא גמר ראובן למכור חלקו וב"כ מכר ראובן חלקו לאיש אשר לא נוח לשמעון עתה עמד שמעון לטעון על ראובן טענת מצרנות רק שהודה על אמת שרוצה למכור ללוי חדרים ידועים וע"ז נסתפק מעלתו אם שייך בכה"ג דין מצרנות כיון שמוכר ללוי חדרים ידועים ומסומנים או דלמא כיון דגם לאחר שמכר אינו מוכר רק חדרים ידועים ושמעון עם ראובן לא הי' מסומן א"כ הי' שותף בכולו א"כ אכתי בר מצרן הוא זה תו"ד והנה לפי הטעם שתקנו בר מצרא משום שנוח לו יותר שיהי' לו חלק בזה ויוכל להרחיב גבולו וכל שמכר ללוי חלקו שוב מה בכך שהי' מצרן מ"מ הטעם ל"ש בזה ובלא"ה כיון דהלוקח הוא קנה מה"ת וחז"ל עשו תקנה משום ועשית הישר והטוב וא"כ הו"ל ספק בתקנה וכל ספק בתקנה מוקמינן אדינא כמ"ש הרמב"ם פ"ד מגזילה לענין לקיטו ושכירו יע"ש ועיין במלמ"ל פכ"א ממלוה שלפי כל החילוקים שהזכיר בזה כלם שייכי בנ"ד דספק בתקנה שוב מוקמינן אדינא ומכ"ש במצרן דקי"ל דכל שהוא ספק הלוקח מקרי מוחזק וכל שהוא ספק בתקנה שוב הו"ל הלוקח מוחזק ועיין בסי' קע"ה בסמ"ע סמ"ה ועש"ך שם ס"ק מ"ב וע"כ לפע"ד ברור דבכה"ג ל"ש תקנת בן המיצר ובזה נראה גם הספק השני שרצה להלות לשמעון אחד מקרוביו עבור החלק שקנה הלוקח עפ"י היתר משכנתא בנכייתא והלוקח רוצה לדחותו בטענה שמא רוצה למכור להמלוה חלקו או דלמא דאף אם ירצה למכור אח"כ כל שכעת הוא הלואה שייך ב"מ וכי צריך להיות תמיד בן המיצר לע"ע הוא הלואה לפע"ד כל דהלוקח מוחזק יכול להטיל עליו לשבע ובפרט שגם כעת אין לו טענת המצר גמורה שהרי גם עתה ידור המלוה בחלקו ולא יוכל לעשותו אחת ולהשתמש כאחד ואף דשותף עדיף ממצרן כמבואר סי' קע"ה ס"ה וסמ"ט א"כ י"ל דהוא יותר עדיף מסתם מצרן דעלמא מ"מ לא הוה רק ספק בתקנה והלוקח מוחזק כנלפע"ד ואף דזה מצרן ודאי כל שספק אם יש בזה שייכות מצרנות ואולי אינו מקרי מצרנות הו"ל ספק במצרנות כנלפע"ד: