שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״א (ה׳)

ובזה יש לישב גם הקושיא השניה של הקצה"ח במ"ש הריטב"א דאם לדידי' לא שוה לו רק שהי' דחוק לו קציצה שע"י הדחק ל"ש מקח ואפילו נתן לו דמים יחזיר והביא ראיה מטול דינר והעבירני ותמה הקצה"ח דגם שם אם כבר נתן המעות אין מחזירין וגם בעל המקח א"י לחזור ול"ד לטול דינר דשם הוה רק דיבור ושכירות נקנה בדיבור משא"כ במקח דהוה כמו קנין ולפמ"ש י"ל דכיון דכאן יש בו אונאה רק שכל שזה שוה לו שיתא ל"ש אונאה א"כ זה כשבאמת שוה לו אבל כל דקצץ בשביל דחקו עד"מ דיכול להשיג הדבר שדרכו ללבשו בחמש רק כעת צריך לילך לדרך ולא יוכל להתמהמה א"כ שפיר אמר דמקרי אונאה ול"מ אף שנתן הדמים וא"ל כיון דנתן הדמים גמר בלבו שצריך לו דז"א דמה בכך דמ"מ אונאה הוא וע"ז הביא ראיה דהרי בטול דינר לא גמר להקנות אף ששם בשכבר נתן קנה היינו משום דלא אנה אותו אבל באונאה ל"מ וז"ב ונכון שוב ראיתי שבש"ס סיים ולא אמרן אלא ר"כ דגברא רבה הוא וכו' ומזה ראי' לפירושי שוב ראיתי שהכ"מ ובב"י סי' ש"ה ס"ו פירשו כן דברי ר"כ דלדידי שוה היינו שלדידי' שוה באמת כן ולאנשים כמוהו ע"ש והט"ז והש"ך תמהו על פירושו ולפמ"ש בכוונת הריטב"א נראה שהריטב"א הבין כן דברי הש"ס ומש"ה למדו לענין אונאה ועיין בש"ע חו"מ לענין כלים של בע"ה שאין ללוקח טענת אונאה דהבעה"ב לא רצה למכור כליו רק במקח הלז ולא מקרי אונאה והיינו שלבעה"ב הוא באמת שוה כך וגם מ"ש לענין אונאה בקרקעות דאין הטעם משום דעביד אינש דזבין וכמ"ש התוס' ב"ב לדחות דברי רשב"ם דהוא גזה"כ עיין בפ"י בכתובות צ"ח בתוס' ד"ה ה"ג דכתב דלענין ביטול מקח אינו מגזה"כ ע"ש ולא הזכיר דברי התוס' בב"ב הנ"ל וצ"ע: