שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״א (ב׳)

הנה שנתר"ג פ' פנחס כאשר באתי לקנות מקום בבהמ"ד הגדול דת"ה פה לבוב וקניתי מאשת המת המנוח ר' איצק ר"פ והנה בן המיצר רצה לעכב באמרו כי הוא בן המצר ונתתי לבי לעיין בהדין הלז וזאת אשר מצאתי הנה בש"ע חו"מ סי' קע"ה סנ"ג מבואר דבמקומות בהכ"נ יש בו דין מצרנות והוא מבעל העיטור אבל באמת הראב"ד כתב דאינו מתקבל על הדעת ופירש הב"י דכיון דיש לאדם מקום אחד די לו ומה לו לקנות מקום אחר אברא דבב"י הביא שם בשם ר"י שכתב בשם הרשב"א דכ"מ שאינו ראוי לערבו עם שלו להיות אחד אין בו דדב"מ הרי שכתב טעם אחר והתימה על הב"י שכתב שהדברים מבוארים כמ"ש הוא וכבר תמה בזה אא"ז בעל ש"א זלה"ה בחידושי טורים שלו אחר השו"ת יעו"ש אך לפעד"נ דהנה צ"ב סברת הרשב"א דלמה לא יוכל לערבו עם מקומו והא אין שום דבר חוצץ בינו לבין המקום הלז ומה מביא מהא דאפסק משינתא וכבר תמה בשו"ת נט"ש חחו"מ סי' נ"א בזה אך נראה עפ"מ שמצאתי בספר חסידים סי' תי"א דמדין התורה אין יכולין להוריש מקומו בבהכ"נ והביא ראיה מהא דאמרו בבהכ"נ של כרכים כיון דמעלמא קאתי לה אדעתא דרבים הוא ולא מצי לזבוני ע"ש ומה שיושבים במקום אבותיהם כדי שלא יעשו מחלוקת וזה לא יתכן שיאמר אדם יש לי שני מקומות בבהכ"נ וכו' אמכור אחד מהם או אני לא אתן לאדם לישב שם אלא מי שאני חפץ לאו כל כמיני' ישב במקום אחד ואין לו רשות במקום אחר ע"ש והנה זה ימים רבים בראותי דבריו תמהתי מאד והמנהג הפשוט שאם יש לאדם שני מקומות שמוכר אחד למי שרוצה ולא ראיתי להפוסקים שיזכירו דבריו וראייתו אינו ראיה דניהו דל"מ לזבוני לבהכ"נ דפשיטא דיש לכל העולם חלק בו אבל אותן המקומות שהמנהג למכרם פשיטא דהלוקח אותם הם שלו להוריש ולעשות כל חפצו וז"פ (ועיין בשו"ת הריב"ש סי' רנ"ג) עכ"פ עינינו הרואות שאין ראוי לאדם לערב מקומות שיש לו והרי"ז מונע רבים מלעשות מצוה וא"כ זהו שכיון הרשב"א שאין ראוי לערבו ולעשותו אחת והיינו כמו דאפסיק משינתא ל"ש דינא דב"מ מטעם שא"א לעשותו אחת וא"כ גם כאן כיון דאין נכון בבהכ"נ להרחיב גבול ולקחת מקום גדול ולחבירו לא יהי' מקום וא"כ ל"ש דדב"מ בזה וא"כ ממילא היינו טעמו של הב"י ודא ודא אחת הוא ושפיר כתב הב"י שברשב"א מבואר כן ודו"ק: