שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ׳ (ב׳)

מה שהקשית בהא דאמרו בב"ק קי"ז ע"ב והא מציל עצמו בממון חברו הוא והקשית מה קושיא הא ממון שבוים הי' והו"ל ממון שאל"ת שלשמור ולא לחלק ופטור הנה כבר קדמוך רבנן והנימוק"י בב"ק שם הביא בשם הרא"ש שהקשה כן ובשטמ"ק שם הקשה כן בשם הרשב"א וביאר הדברים דע"כ בממון שאל"ת מיירי דע"כ עניים שאינם ידועים הי' דאל"כ ל"ש לומר אין לך פדיון שבוים גדול מזה דהא מותר שבוי לאותו שבוי דוקא ע"ש אך לפענ"ד הי' נראה דבר חדש דלפמ"ש הר"ן ב"פ הזרוע בהא דאמרו במזיק מת"כ דפטור והקשו בש"ס מאנס המלך גרנו ומשני דקא משתרשי והקשו בתוס' דא"כ באכל מת"כ אמאי פטור הא קא משתרשי לי' וכתב הר"ן דל"ק דבאמת היכא דרצה להזיק מת"כ א"כ הפקיע מצותו וחיוב ממון אין בו אבל באנס המלך את גרנו הוא לא הפקיע המצוה וכל שמשתרשי לי' חייב ליתן הדמים ע"ש ולפ"ז גם כאן י"ל ע"כ לא פטר ר"י בב"ק דף צ"ו לשמור ולא לחלק לענים רק בפשע בהם ונגנבו א"כ רצה להפקיע המצוה שפיר אמרינן דחיוב ממון אין בו דלשמור ולא לחלק לעניים וחיוב המצוה כבר הפקיע ע"י הפשיעה ונגנב וגם אינו משתרשי לי' אבל שם דבאו עליו גנבים והציל עצמו בממון שבוים א"כ כיון דמשתרשי לי' דאל"כ הי' נותן ממונו ולא הפקיע המצוה ניהו דנתן בעצמו הממון שבוים אבל לא נתכוין רק להציל עצמו והרי קא משתרשי לי' וחייב כנלפע"ד שוב ראיתי ברבינו פ"ה משאלה ה"א שהאריך הלח"מ דמה יענה רבינו לקושית הנימוק"י ע"ש ולפמ"ש א"ש דשאני כאן דמשתרשי ליה ומ"ש הלח"מ דאף בנתן בידים ממון עניים להציל עצמו לפטור משום דהרי אכל מת"כ פטור דהו"ל ממון שאל"ת לפמ"ש הר"ן החילוק מבואר דשם הפקיע המצוה במה שאכלם משא"כ כאן דהציל עצמו הוה כאנס המלך גרנו ואף די"ל דשאני התם דהוא עצמו הציל עצמו בממון שאינו שלו ורצה להפקיע המצוה מ"מ זה לשיטת הר"ן אבל לשיטת התוס' בחולין דף קל"א שם כל דמשתרשי חייב ורק אכלן שאני דיכול לומר הייתי מתענה וא"כ כל דמשתרשי חייב וכאן משתרשי דאל"כ הי' צריך ליתן מעותיו. הן אמת דכפי הנראה מדברי רש"י שם דייק בצחות לשונו דהא דחייב במשתרשי הוא רק חיובא בעלמא כשאר חיוב מעשרות ולא להוציאו בדיינים וא"כ משמע דא"י להוציאו בדיינים וא"כ כאן דחייבי' לשלם עפ"י דין שפיר הקשו ובאמת שלפע"ד כוונת רש"י נראה דדייק לי' דק"ל קושית התוס' דא"כ באכל מת"כ יתחייב דהא קא משתרשי לי' ותירוץ התוס' דחוק לי' דמה סברא היא זו שהי' מתענה וגם ק"ל קושית המפרשים דמ"פ ממכר לי' ב"מ של פרה דמנכה לו מן הדמים דמה קושיא הא קא משתרשי וע"כ פירש"י דלהוציאו בדיינים ודאי אף במשתרשי לי' א"י להוציא בדיינים וא"כ שם דקתני מנכה לו מן הדמים זה א"א ולכך אכל מת"כ פטור וא"י להוציא בדיינים דכל שאכלן נפקע המצוה וחיוב דמים אין עליו וא"י להוציא בדיינים ורק שם דקתני חייב לעשר שפיר תירץ הש"ס דכל דמשתרשי חייב לעשר כשאר חיוב לעשר כשאר חיוב מעשר והמעיין יראה שרש"י בצחות לשונו כיון לזה וראיתי להפר"ח בסי' ס"א ס"ק מ"ו שהבין דשיטת רש"י ותוס' אחת הוא דכל שמשתרשי חייב ולפע"ד שיטת רש"י כמ"ש וראיתי בפליתי שהאריך ג"כ לישב הקושית העולם ולפע"ד מ"ש בכוונת רש"י הוא הנכון ודו"ק ולפע"ד הי' נראה דהכוונה שאני התם דקא משתרשי הוא עד"ז דבאמת ממון שאל"ת דפטור לא אמרו רק במזיק מת"כ אם בדרך אכילה וכדומה אבל כל שמוכר תרומה פשיטא דלא אמר אדם מעולם דיהי' מקרי מזיק ולפ"ז שם הוא לא הזיק דהמלך אנס גרנו והמלך ג"כ לא הזיקו דהרי בחובו קא שקיל ומשתרשי ליה שאר מעות ובזה ל"ק הקושיות הנ"ל ודו"ק: