שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ט (ה׳)

ובזה אמרתי בהא דאמרו בקידושין דף מ"ו ע"ב דאמרו אשכחתינהו לתלמודי דבי רב דאמרי במלוה ברשות בעלים לחזרה וה"ה לאונסין קמפלגי ואמינא להו אנא דלאונסין כ"ע לא פליגי דחייב מידי דהוה אשואל וכי פליגי לחזרה ולכאורה צ"ב דהיאך אפשר דלא יתחייב באונסין ולפמ"ש י"ל דבהלואה זה ודאי דמתחייב באונסין משעת ההלואה דעל שעת האונסין א"א למשכח דאטו נודע דהמעות הלז נאנס והרי להוצאה ניתנה וע"כ דנתחייב בשעת הלואה וכל שיכול לחזור בו המלוה אינו בדין שיתחייב הלה באונסין ועכ"פ יכול לחזור בו וגם הוא כדין פועל דל"ש לומר דלטובתו הוא עושה כיון דהמלוה יוכל לחזור בו למה יתחייב הוא ולא יוכל לחזור וכל שיוכל לחזור ל"ש חיוב אונסין וע"ז אמר רבה דלאונסין כ"ע ל"פ דחייב מידי דהוה אשאלה והיינו כיון דכל הנאה שלו לא נעשה כפועל וא"י לחזור בו והלוה נתחייב באונסין משעת הלואה. וראיתי בקצה"ח סי' ע"ב ס"ק ל"ד שהקשה דאיך אמר מידי דהוה אשאלה הא שואל כל הנאה שלו משא"כ לוה דגם המלוה עושה מצוה וגם המלוה יש לו הנאה וכיון דלחזרה קיימי ברשותי' שוב א"י להוציאה ול"ש לחייב מתורת הלואה רק מתורת שואל ולא חייב ולפע"ד לא מסתבר דגם למ"ד לחזרה קאי מ"מ יכול להוציאה והרי לכך לוה רק דס"ל לאותו מ"ד דיכול לחזור בו ולקחתם אבל פשיטא דכל הנאה שלו וז"ב. ובזה יש לישב מה שהקשה הש"ך על הרשב"א מדוע לא הביא ראי' משואל קורדם דחייב משעת משיכה ואפ"ה יכול לחזור בו ולפמ"ש שאני שואל דהשואל יכול לחזור לכך גם המשאיל יכול לחזור משא"כ בהלואה דהלוה לא יוכל לחזור א"כ גם המלוה א"י לחזור: