ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דמשני הש"ס בטענו מדה ופריך א"כ מ"ט דאדמון והקשו בתוס' דנימא דס"ל טענו חיטין והודה לו בשעורין דחייב ולפמ"ש א"ש דהנה באמת צריך להבין סברת ר"ג דמחייב והא זה טען לו מין אחר והודה לו בשעורין פטור וצ"ל דהא זה מודה להיפך והוה תרתי הודאות דסתרי ור"ג ס"ל דהודאת הנתבע אלים טפי והרי יכול לחייב עצמו אף במה שאינו חייב דומיא דהודאת איסר גיורא ועיין תומים סי' פ"ח ס"ק ז' תמצא שנשתמש ג"כ בסברא הלז ע"ש ולפ"ז י"ל דניהו דר"ג מחייב היינו השעורים אבל לא מחייב שבועה על החיטין ול"ש כאן מודה במקצת דכל הטעם הוא כמ"ש התוס' בכתובות כיון דחייב ממון שהודה ממילא מתחייב שבועה כעין גלגול וזה דוקא כשהודה שחייב מחמת שהלוה אבל כאן דבאמת מחמת הלואה פטור דזה הודה ופסל כל העדים מטעם הודאת בע"ד וא"כ עיקר החיוב בשביל דלא גרע מהודאת איסור גיורא דיכול לחייב עצמו אף במה שאינו חייב אבל אטו אם זה יתן לחברו מתנה יגרם עצמו שבועה על החוב שהוא כ"ה זה ודאי אינו וא"כ אדמון דאמר מודה במקצת הטענה ישבע אף לר"ג קשה דלמה יצטרך לשבע ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ז (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.