שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ו (ה׳)

והנה כעת נתתי אל לבי לברר שורש הדבר דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד דמה טעם יש בדבר ולכאורה רציתי לומר משום דכל דלהדיוט אסור ל"ש שיקחנו לגבוה וכעין דאמרו במנחות דף ה' ע"ב ול"ש בזה לדחות שכן מצותו בכך דהא באמת אפשר בבהמה טהורה ולכך ל"ש להכשיר למלאכת שמים אלא מעור בהמה טהורה בלבד ובזה הן נסתר מחמתו הרבה ראיות שהביא הנו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' ג' מהתכלת שהיה במשכן בפרכת ובגדי כהונה ומתולעת השני וכדומה שהי' במשכן והרי לא הוכשר למלאכת שמים רק בהמה טהורה לבד ולפמ"ש א"ש דכבר אמרו במנחות שם דכל דמצותו בכך ל"ש לומר דלהדיוט אסור ולגבוה שרי וא"כ ה"ה בזה דא"א בלי תכלת ותולעת השני וא"כ לכך הותר אף שאסור להדיוט. אברא דלפ"ז צ"ב דברי הש"ס דלגבי תחש שהי' בימי משה קמבעי' לי' טהור הוה או טמא הוה אר"י תנינא לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד ומה ראיה מזה דלמא באמת הי' טמא רק דכל שהתחש הי' מין טמא א"כ מצותו בכך והרי הכתוב אמר בהדיא ועורות תחשים וא"כ א"א בע"א וצ"ל דהכוונה הוא דבאמת כיון דרצון התורה הי' שלמלאכת שמים יהי' מטהורה ורק דכל שא"א בע"א הוה מצותו בכך אבל עכ"פ אם נסתפק לן אם הוא טהור או טמא יותר מסתבר לומר דהוא טהור מלומר שמצותו הי' דוקא בטמא ולפי מ"ש בכו"פ סי' ע"ט בסופו דלהס"ד הי' שני מיני תחשים טמא וטהור א"כ פשיטא דלק"מ דכל שהי' טהור א"א לומר דהתחש שהי' בימי משה הי' ממין הטמא כל שאפשר בטהור פגול הוא לא ירצה למלאכת שמים ועכ"פ יהי' איך שיהי' הסברא לפע"ד לא נפלאת ולא רחוקה דכל שאסור להדיוט פשיטא דיש לאסור לגבוה כל שאין מצותו בכך. ובזה נראה לפע"ד מה שהביא הנו"ב שם ראיה דלא בעי לעיבוד מדבר טהור דהרי צואת כלבים זכו שמעבדין בהם תפילין ומזוזות כדאמרו בילקוט פ' בא והרי כל היוצא מטמא טמא ע"ש ולפמ"ש אין ראיה דשם דנתן זאת להכלבים בשכר שלא יחרץ כלב לשונו א"כ מצותו בכך ושרי ובלא"ה נראה לפע"ד דצואת כלבים ל"ש כל היוצא מן הטמא כיון דלא מתמצה מגופו ועיין בכורות דף ז' ע"ב וגם דפירשא בעלמא הוא ושרי וז"ב ופשוט. ובלא"ה נראה לפע"ד דבר חדש דע"כ ל"ש לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה רק בדבר הניכר שבא מטמא כמו עור של תפילין ושערות וכדומה דאפשר להכיר מאיזה עור הוא אבל בדבר שאינו ניכר ל"ש זאת וחילי דילי מהא דכתבתי דטעם דלא הוכשר למלאכת שמים הוא דאינו בדין דיהי' מותר לגבוה כל שאסור להדיוט ולפ"ז הרי אמרו שם דלכך צריך קרא בטריפה דפסול לגבוה משום דאינו ניכר טריפותה ולפ"ז בכה"ג ה"א דמותר לגבוה וא"כ ממילא בדבר שאינו ניכר ל"ש הך פסול וכמו בטריפה דצריך קרא ובזה ממילא אין ראיה מעיבוד הקלפים בצואת כלבים דאטו ניכר בעיבוד אם מעבדין מצואה זו או מצואה טהורה וגם הצואה גופא אינו ניכר זאת ובזה יש היתר למה שנשאל בנו"ב שם אם מותר למשוח הרצועות בשומן של דג הנקרא פישטראהן ולפמ"ש כיון דאינו ניכר האיסור בכה"ג לא שייך זאת. ומן האמור נראה לפע"ד לישב הא דאמרו בשבת דף כ"א דבשמן קיק לא ידליק ומפרש שמואל דעוף אחד יש בים וקיק שמו וזכורני שזה רבות בשנים ראיתי בכתבי קדש של הרב הגאון החריף מוה' צבי הירש זצ"ל אבד"ק באקשעוויץ בעהמ"ח ספר גאון צבי הנדפס מחדש שהקשה דהיאך הוכשר לנר שבת והא לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד ופלפל בחריפות ובקיאות ואין אני זוכר כלל רק הקושיא הלז ואמרתי אל לבי דלפמ"ש לק"מ והנה באמת מנר שבת בלא"ה ל"ק דבאמת אין בהנר שום מצוה רק משום שלום בית ול"ש בזה לגבוה ואף אם נימא דהדלקת נר בשבת חובה מ"מ אינו רק משום עונג שבת והסעודה אינה חשובה בלא נר כדפירש"י בשבת דף כ"ו אבל אכתי קשה מהא דאמרו דאין מדליקין בשמן שאסרו להדליק בשבת גם במקדש וכן נר חנוכה ובזה פשיטא דמצוה הם ואיך הוכשר בשמן קיק והרי אמר כל השמנים הן אמת דבמקדש בלא"ה א"א כ"א בשמן זית זך וכבר נתקשה בזה הגאון מהר"ע איגר זצ"ל בגליון הש"ס שנדפס בוילנא בהא דקאמר כל השמנים ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהם במקדש ותיפוק לי' דבמקדש אינו כשר רק שמן זית זך. אך נראה דהנה בהא דאסרו חכמים להדליק בשמנים אמרו שם דאף בנתן מעט שמן לתוכו משמנים הכשרים שפסול וכן קי"ל: