שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ה (ה׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

וגם נראה לפע"ד כיון דלהרשב"א וסייעתו דם שפירש ממקום למקום הוה ספק תורה ומ"ש מעלתו דאינו רק דרבנן וכמ"ש הפר"ח וכפי הנראה כוונתו לפר"ח סי' ס"ז ס"ק ב' אבל שם אינו מבואר כן רק דלמ"ד דהוא אסור הוא ספק תורה או ודאי תורה ולמאן דמתיר אף מדרבנן מתיר וא"כ עכ"פ הוה ספק תורה ורק לאחר שמלחהו יהי' דרבנן הו"ל ספק תורה בהתגלגל דאסור וז"ב ודו"ק. ומ"ש בשם הגהת ש"ד דעיקר מה שאוסרין בכשא"מ לפי שעבר אתקנתא דרבנן אמת שכ"כ בהגש"ד שער חמשי אות ח' ע"ש בהגהות ובמבוא שערים אות ח' שם בהגהות אבל מ"ש דכאן ל"ש קנס דהתינוק עשאו הנה לפע"ד שייך לא פליג דהרואה יראה שהתירו לא ידע מפני מה התירו בכאן ויתיר תמיד במולח בכשא"מ ולכך אסרו משום ל"פ וז"ב והנה במ"ש למעלה על דברת הרשב"א דהביצה בבירור נקובה היא הנה הט"ז סי' צ"ה מפקפק בזה ולפע"ד לולא שאיני כדאי לעמוד במקום גדולים אני אומר דהוא משנה מפורשת בחולין דף קכ"ו ע"ב ביצת השרץ המרוקמת טהורה נקבה כל שהוא טמא ושם מפורש דכמה נקיבתה חוט השערה ולפ"ז ע"כ דכל שהוא מרוקמת א"א ליגע כלל דאינה נקובה דאם איתא יש לחוש שמא נגע שער בביצה וטמא וע"כ דאינה מנוקבת כלל ועיין ברמב"ם פ"ד מאה"ט הלכה יו"ד וע"כ שלא כהרשב"א וצע"ג:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.