שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ה

נשאלתי בע"פ מהרב המאוה"ג אבד"ק ווידז במדינת ליטא בעהמ"ח מעדני אשר נ"י בכבד חי צוננת שנגעה בקדירה שיש בה תבשיל ועומדת אצל אש ואין בתבשיל ששים כנגד מה שנגע מה דין התבשיל והקדירה והנה מה שרצה מע"ל להתיר מטעם דבדם אמרינן משריק שריק לפע"ד ז"א דע"כ לא אמרינן בדם משריק שריק רק אצל האש אמרינן דנורא מישב שייב ונשרק על האש ונשרף וכן בכלי מנוקבת שייך לומר דמשריק שריק ונבלע בארץ ולא נשאר בכלי אבל כאן דחיישינן שמא חום התנור מישב שייב דם לתוך הקדירה א"כ ממילא נשאר בקדירה ובתבשיל דלא הי' לה מקום לצאת דהקדירה אינה מנוקב ולומר דכיון דנגע מבחוץ משריק שריק לארץ מלבד דלא דאינו כל תמונת הדם על הארץ אף גם דכל הענין החשש הוא בשביל דחום התנור שואב וא"כ אדרבא מישב שייב לתוכה ולא לארץ (ועיין סי' ס"ח בט"ז ס"ק ב') והוה כאלו היתה בכשא"מ דפשיטא דאסור ועיין במנחת יעקב כלל כ"ד אות ב' שכתב להדיא דכבד שנמלח בכשא"מ דאסור ע"ש וגם בכ"ח לא אמרינן משריק שריק ועי' סי' ס"ט בש"ך ס"ק ע' והנה אין להתיר מטעם דדם הוה כחוש וחום הקדירה אינו יותר מצלי ואינו אוסר רק כדי קליפה והקדירה בעצמו במקום קליפה ופשיטא דאינו מפעפע ולא נאסר רק שטח הכלי מבחוץ ועכ"פ יותר מכדי קליפה אינו אוסר ולא נאסר התבשיל ואף דמבואר בסי' ס"ט סט"ז דצריך ששים נגד קליפת הקערה אפשר דיש ששים נגד קליפת הקדירה ועש"ך שם ס"ק ס"ה מה שנסתפק בקערה אם יש ששים נגד קליפת הקערה ובגליון כתבתי דבהגמ"ר השלישית במס' שבת גבי קערה חולבת שנשתמש בה בשר כתב בפשיטות דיש ששים בקערה נגד הקליפה ע"ש וע"כ הכל תלוי לפי גודל הכלי וארכה ורחבה וגם גוף הדין דצריך ששים נגד הקליפה האריך הש"ך שם ס"ק ס"ד בזה ע"ש ובחידושי ביררתי הדברים ועכ"פ היה מקום להקל אבל באמת ז"א דאנן מחמירין במליחה בששים אף דדם כחוש ומטעם שיש בו תערובת ציר ושומן ועיין ט"ז סי' ק"ה ס"ק כ"ו ובכמה מקומות בט"ז וש"ך והנה חתרתי למצוא היתר עפמ"ש הצל"ח ריש כיצד צולין שבא לידו מעשה כ"פ שצלו כבד ע"ג תנור גרוף מאש והניחו הכבד על חרסו של תנור ואסר הכבד כי אין כאן מקום לדם לזוב ודמו כפולטו כך בלעו אח"כ בתוך הכבד ואינו דומה למה שצולה ע"ג האש דאמרינן דנורא מיישב שייב דשאני גומרי דטבע האש לשאוב הדם ואינו מניחו לחזור בבשר ועוד דיש מקום לדם לזוב משא"כ בהניח ע"ג חרסו של תנור אף שהוא חם מ"מ אינו אש ואין טבעו לשאוב הדם ואין מקום לזוב ואסור ע"ש ולפ"ז א"כ גם חום של הקדירה ל"ש מישב שייב דאין טבעו לזוב והיה מותר אך מלבד דלא ברור בעיני הגאון זאת ע"ש דתברא לגזיזיה ולפע"ד מעשים בכל יום שצולין ע"ג תנור גרוף ולית מאן דחש לה דגם חום התנור מוציא דם ועיין בפסקי מהרא"י סי' ע"ו שכתב בפשיטות להתיר לצלות כבד בתנור עם תבשיל דל"ש ריחא מלתא בדם הכבד שהוא כחוש וקלוש ע"ש שכתב ותו דהצלייה דרכו להוציא הדם ולירד למטה מיד ומיהו אין ראיה דשם מיירי ע"ג גחלים ע"ש בסופו שכתב וריחי' שנוטף על הגחלים ועט"ז סי' ק"ח ס"א ועכ"פ לפע"ד אין סברא לחלק בזה בין חום התנור להאש והרי מנהגינו לצלות הכבד אף בלי חתיכה כמבואר סי' ע"ג ס"ג בהג"ה ולא מצינו באחרונים שיזהירו לצלות ע"ג גחלים דוקא וע"כ אין לסמוך בזה ובפרט להקל עי"ז אך לפע"ד נראה היתר ברור דהרי דם הכבד נבלע בכבד ואין בלוע יוצא בלי רוטב כמבואר סי' ק"ה ס"ז ע"ש בט"ז ס"ק ט"ז דאף בדם היכא שהחתיכה בלועה מדם אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב ואף דבכלי אוסרת היתר שנוגע בה ב"י אף באיסור שאינו שמן היינו אם יש בליעה בכלי אבל הכלי אינו בולע ממאכל שבלוע בו איסור שאינו מפעפע כגון כבד או בשר שנמלח בכשא"מ דזה אינו מפעפע והיינו דאף דקיי"ל גם בדם דמפעפע וצריך ששים אבל לענין איסור בלוע קי"ל דאינו מפעפע בלי רוטב שוב ראיתי בפר"מ שם שביאר להדיא דכלי חם שנגע בחתיכה שאינו מלוחה אינו אוסרת כיון שלא ע"י מליחה וצלייה הוא ע"ש שהאריך והביא מ"ש בסי' ע"ו וע"ז ולא מצאתי שם ואין דרכי לחפש אחריו כי הי' חכם גדול ומדבר ברמיזות ואני איני מבין ברמיזה ואין הזמן מסכים לתת עין ולבטל דברי הקדושים הנאמרים בקוצר מילין וכוונות עמוקות ומ"ש להתיר ע"י דנורא מישב שייב היינו משום דשם נצלה הכבד ע"ג גחלים רק שנגע בקדירה שיש בה תבשיל אבל בנ"ד נראה דמותר התבשיל וגם הקדירה דא"י בלי רוטב וגם כל דאינו מפעפע בכחוש שוב אינו אוסר רק כדי קליפה בצלי וא"כ פשיטא דיש ששים נגד קליפת הקדירה כמ"ש וחנ"נ ל"ש בזה אף בכ"ח כמ"ש הש"ך סי' צ"ב וסי' פ"ב ס"ק יו"ד דבמליחה לא אמרינן נ"נ וה"ה בצלייה דלא הוה משום לתא דבב"ח ועיין ט"ז סי' צ' ס"ק ד' דאף בדרבנן אמרינן נ"נ אבל עכ"פ בצלייה ומליחה יש להקל דבב"ח צלי אינו אסור מה"ת לשיטת רוב הפוסקים ועפר"ח סי' פ"ז ולדינא צ"ע בכל מ"ש שוב ראיתי בסי' ע"ג ס"ק ח' דהקערה שנתבשל הכבד בה מותרת והמ"י כלל ט' אות ג' תמה דאמאי לא תאסר עכ"פ כדי קליפה בדבר גוש אבל כבר כתבו האחרונים משום דבבלוע א"י בלי רוטב ועיין בחו"ד לש"ב הגאון שהאריך בזה וא"כ מבואר דהקערה ג"כ מותר והדין דין אמת שוב מצאתי אחר כמה שנים שאלה הלז מוזכר בהר הכרמל סי' י"ט ביו"ד ע"ש מ"ש בזה ולפע"ד כמ"ש: