שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ד (ה׳)

והנה בדברי המחנה אפרים שחידש דש"ח א"י לחזור בו בתוך ימי משך שמירתו משא"כ ש"ש דצריך טרחא יתירה לכאורה לא הבינותי דזה דברי הש"ע סי' ע"ח בחו"מ ס"א בהג"ה דבפקדון ל"ש החזקה דאאפבתו"ז ויכול לומר החזירן ומבואר שם דוקא פקדון דאסור ליגע בו אי עוסק לצורך אחרים וקשה דאדרבא בזה א"י להחזיר תוך הזמן דלא יכול לחזור בו ומה"ת לומר דהחזיר תוך הזמן אבל אינו קושיא דיכול לטעון אתה באת ובקשת להחזיר לך הפקדון ורק דאם הי' גם להנפקד איזה טובה לא הי' יכול לחזור בו תוך הזמן משא"כ כשלא הי' לו טובה להנפקד יכול לומר החזרתי כשרצית שאחזור לך ול"ש אאפבתו"ז וז"ב ופשוט וראיתי בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ד' שהקשה על הך דינא דמקורו מהך דהג"א בפ' השואל בשם ר"ת שכתב דפקדון שאסור ליגע אף שקיבל עליו להיות נפקד יכול לומר החזרתי והקשה דלמה לי' לטעם זה ת"ל דנאמן במיגו דנאנסו דעד שלא נשתמש בו פטור מאונסין וכמעט שלא מצא תשובה לזה רק דחד מתרי ותלת טעמי נקט ואני תמה על עצמו בשאלה זו מה ראה על ככה והא בהחזרתי במגו דנאנסו נחלקו הסמ"ע והש"ך אם צריך לשבע ש"ד או שבועה דרבנן עכ"פ ומחמת אאפבתו"ז לא שייך שבועה כלל וזה נאמן לגמרי ולכך הוצרך ר"ת לומר דל"ש כאן החזקה דאאפבתו"ז וממילא נאמן בהחזרתי במגו דנאנסו וכדומה וז"ב ופשוט גם מ"ש שם כלל דלא אמרו חזקה דאאפבתו"ז רק בהלואה ולא בפקדון תמהני דאטו גזירת הכתוב הוא והלא סברתם מחמת חזקה דאאפבת"ז וא"כ במקום ששייך החזקה שייך אף דאינו הלואה ומה שהביא ראיה ממ"ש הר"י דדוקא בקובע זמן שייך החזקה אבל בסתם מלוה לא שייך וכתב הח"ץ דאלמא ס"ל דאין לך בו אלא חידושו ע"ש ותמי' בעיני על פה קדוש יאמר כן והא שם מבואר הטעם דכל שקבע הזמן גלה דעתו דצריך לאותו זמן המעות ומסתמא לא פרע בתוך הזמן אבל לא בסתם הלואה ועיין בסי' ע"ח כמה פרטים איך שייך החזקה ואיך לא שייך ולדברי אא"ז הגאון הח"ץ ז"ל יהי' כעיר פרוצה אין חומה דאין נ"מ רק כמו שחדשו הלואה דוקא וזה לא שייך רק במקום דגזרו גזירה אמרו כמעשה שהי' אבל לא במקום דנחלקו מצד חזקה ובפרט הך חזקה דאתיא מכח סברא דאלים טובא והרי מוציאין ממון ע"י חזקה זו בלא שבועה ואיך יאמר דאין לך בו אלא חידושו וע"כ הדברים תמוהים לפע"ד וצע"ג דברי הח"ץ הקדושים. ובגוף החילוק שרצה המחנה אפרים לחלק דש"ח א"י לחזור דל"ד לפועל כמ"ש שם דא"צ רק להניח החפץ במקום המשתמר אבל הש"ש צריך לנטורי יום ולילה הנה באמת שגם התומים סי' ע"ד כתב כן ומטעם שא"צ שמירה יתירה רק שלא יפשע בו הנה באמת אף שחלוקו נראה ברור אבל אין בו כדי חלוקה כ"כ אבל אני מצאתי בירושלמי פ"ח דשבועות שאמר נאמר שמירה בש"ח ונאמר שמירה בש"ש שמירה בש"ח אם שמר לפי צרכה של חפץ די אבל ש"ש אין משערין רק בגופו ע"ש כי אינו לפני ולכך לא כתבתי בלשונו אבל המעיין שם ימצא כי ש"ח לא הטילה תורה על גופו רק שישמור כצרכה של חפץ אבל בש"ש שהטילה התורה השמירה על גופו וא"כ שוב יכול לחזור דכל שגופו משועבד שוב יכול לחזור בו וזה דבר חדש שלא זכרו הם דברי הירושלמי הלז ואגב אבאר כל לשון הירושלמי שכתב שם דמשערין בגופו הא אם אחר יכול להציל אם הציל פטור אם לא הציל חייב וביאר הפני משה דכיון למ"ש בש"ס דילן דאם יכול לקדם ברועים ומקלות דחייב והמעין יראה דנהפוך הוא דא"כ ל"ש דמשערין בגופו אך לפע"ד נראה דאדרבא זה שכתב הירושלמי דלפי שש"ש התורה הטילה על גופו א"כ כל שא"י להציל בגופו פטור דא"צ רק להטריח בגופו וכל שהוא א"י להציל בגופו לא חייבו בש"ש אך מה דאמרו דאם יכול להציל ולשכור רועים ומקלות דחייב לפע"ד נראה דעכ"פ כיון דצריך לשמור את החפץ דגם ש"ח חייבו לשמור החפץ א"כ לענין החפץ אין נ"מ אם משמרו ע"י גופו או שמשמרו ע"י אחר ומידי דהוה אם מניח החפץ בתיבה ונשמרה ע"י וה"ה באם שוכר אנשים הוה שומר החפץ ע"י אנשים אחרים וא"כ כיון דש"ש צריך לשמור החפץ כמו ש"ח עכ"פ ופשיטא שלא בשביל שהחמיר הכתוב שצריך שגופו ישמור לא יצא מכלל שמירת החפץ ולכך צריך לשכור פועלים ואף דש"ח אינו חייב רק בחנם אבל ש"ש דהשמירה בשכר חמור טפי וצריך להוסיף שמירה ולשמור החפץ בשכר ובזה יתישבו דברי הירושלמי להמעיין שם וכעין זה מצינו בסי' רצ"ד ס"ו דבשכר צריך לעשות דין עם הגנב ועיין בהג"ה שם ולפ"ז יצא לנו דמה שצריך הש"ש לשכור פועלים ורועים במקלות הוא רק מתורת שמירת החפץ וכדין ש"ח ולפ"ז שוב כשלא עשה אינו רק פושע ולא מדין ש"ש אתינן עלה דדין ש"ש לא הטילה התורה רק על גופו ולא שיהי' צריך לשכור אחר רק מדין שמירת החפץ אתינן עלה ולכך חוזר ולוקח השכר מבעה"ב רק שע"י קבלת שכר נתחייב ביותר בשמירת החפץ אבל לא חייב רק מדין פושע ובזה נתישב היטב לשון הש"ע סי' ש"ג שכתב שאם הי' יכול לשכור ולא שכר הרי"ז פושע ומשמע דמדין פשיעה קאתינן עלי' ולא מתורת ש"ש שחייב בגניבה ואבידה ולפמ"ש א"ש שוב נזכרתי שכ"כ התומים סי' ס"ו ס"ק ס"ו וישב בזה דברי התוס' בב"מ דף נ"ח דמצינו פשיעה בש"ש ולא בש"ח והקצה"ח תמה עליו דאינו רק כעין גניבה ולפמ"ש א"ש דמשום פשיעה נגעו בה ובזה נראה לפע"ד לישב קושית הקצה"ח שם דאכתי ל"ש שכר שבת דבשבת אסור לשכור פועלים ולפע"ד נראה דכל הטעם הוא דהוה ממצוא חפצך ולפ"ז כיון דהוא מדין פשיעה וכמו ש"ח וא"כ בש"ח פשיטא דאם הי' רוצה לשכור דרשאי כיון שאינו ממצוא חפצך דזה אינו חפצו ולא קבל שכר ורק שאם יפשע יתחייב אבל גוף השמירה מה ששומר אינו מגיע לו דבר חפץ וא"כ גם ש"ש ניהו דקבל שכר אבל מה שצריך לשכור רועים זה אינו מתורת גניבה ואבידה דמגיע לו חפץ רק שע"י קבלת שכר הטילה התורה עליו שמירת החפץ ביותר וחייב אף להשכים ברועים ומקלות וא"כ עכ"פ לא נתחייב רק כמו ש"ח על החפץ ורק שאם יפשע יתחייב זה אינו מגיע לו דבר חפץ דמניעת ההיזק לא מקרי ממצוא חפצך ואם הי' חייב מתורת גניבה ואבידה א"כ אם לא היה שומר כן הי' פטור מהשכירות שוב שייך ממצוא חפצך אבל כאן אם לא יעשה כן אינו חייב רק מתורת פשיעה ועכ"פ שכרו לוקח שזה שמרו מצד שכרו שלא הטילה התורה רק על גופו וא"כ מה שהי' כח בגופו ועשהו שוב ל"ש ממצוא חפצך וז"ב כשמש ובזה נראה לפע"ד דאף שאמרו כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד אבל ש"ש חייב אם פשעו ב"ב דהתורה הטילה על גופו ועיין ש"ך סי' רצ"א ס"ק ל"ח ובמ"ש יש לישב קושית הנו"ב על שו"ת רמ"א שהובא בש"ך סי' ש"ג ס"ק ד' ועיין בנו"ב סי' ל"ו בחלק חו"מ וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת רק שכעת לפי דברי הירושלמי הדברים מבוארים דלענין שמירת חפץ ש"ח שוה לש"ש רק שאין עליו שמירה בגוף של השומר כל שהוא חנם ובזה סרה כל תלונות הנו"ב שם ודו"ק היטב ועכ"פ לפע"ד נ"ל ברור דמותר לשכור פועלים כל שאינו מפסיד שכרו ובפרט דמצוה קעביד שזה סמך על שמירתו ומציל ממון אחרים מהפסד ובלא"ה י"ל דשם מיירי מפרה וזרעים של הקדש וא"כ הוה חפצי שמים ובודאי יכול לשכור פועלים דחפצי שמים מותרין ובזה יש לישב דברי הרמב"ם שם ואכ"מ אברא בזרעים כיון דאסור לשמור את העומר רק שאומר להם שלא ילקחו שהן הקדש וכמ"ש התוס' שם א"כ ל"ש שישכור רועים דשוב אסור דמן המופקר הוא מביא העומר אך צ"ל דמיירי בזרעים של הדיוט ולפ"ז שוב הוה ממצוא חפצך וצ"ל כמ"ש למעלה ודו"ק היטב כי קצרתי. אחר זה ראיתי עוד הפעם בירושלמי בפ"ח משבועות והנה כן הוא לשון הירושלמי לא דמיא שמירה שנאמרה בש"ח לשמירה שנאמרה בש"ש שמירה שנאמרה בש"ק מששמר כל צרכו פטור שמירה שנאמרה בש"ש משערין בגופו של שומר הא אם א"י לשמור אע"פ שאחרים יכולים לשמור אם יכול להציל פטור ואם לא הציל חייב ובפירוש הפני משה שם נדחק להשותו עם ש"ס דילן דש"ש חייב על שהי' יכול לשכור רועים ומקלות ולפע"ד מ"ש הוא הנכון דבאמת אין משערין רק בגופו ומה שחייב לשכור הוא בשביל שמירת החפץ ודו"ק: