ע"ד אשר האריך אם ש"ח או ש"ש יכולין לחזור בתוך ימי שמירתם מטעם דפועל יכול לחזור בו בחצי היום הנה כבר האריך בזה במחנה אפרים הלכות שומרים סי' י"ח ע"ש (ועיין תומים סי' ע"ד ס"ק וא"ו שמחלק בין ש"ח לש"ש כמ"ש המח"א) אך לפע"ד נראה דאף אם נימא דיכולין לחזור בם מ"מ עכ"פ צריכים להודיע לבעלים שחוזרין בהם דאל"כ אף ש"ח חייב שהרי זה סבור שזה שומרו ונשען עליו וחייב מדין ערבות אך זה נראה לפע"ד דאם מסרו למי שהי' הבעלים רגילין להפקיד אצלו בכה"ג פטור השומר הראשון שהרי ל"ש שנשען עליו שהרי סומך גם ע"ז ול"ש לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ואם משום שקיבל עליו חיוב שמירה ע"ז יכול לחזור ובזה הי' נ"ל לישב דברי ה"ה פ"א מהלכות שכירות ה"ו שכתב עמ"ש רבינו הואיל והשומר הראשון חייב באחריותו כמו שנתבאר למעלה בדין שומר שמסר לשומר והדבר יפלא דהא עדיין חייב באחריות הדרך דאף אם הי' מוליכו בעצמו על הדרך היה חייב באחריות וכבר תמה במלמ"ל עליו ע"ש ולפמ"ש י"ל דבאמת כאן פטור כל דמסרו ליד אחר הנאמן דהרי יכול לחזור בו משמירתו אברא דבש"ס ב"ק דף ק"ד לא נראה כן דהרי אמרו שם הכי קא"ל אינש מהימנא הוא והקשו בתוס' דא"כ כיון דל"ש אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר א"כ אמאי לא יפטר וכתבו דחייב באחריות הדרך דבע"כ חייב לשמור לו הרי מבואר דאין השומר יכול לחזור בו הנה מהש"ס פשיטא דאין ראי' דבש"ס י"ל דקאי לענין מלוה שחייב באונסין בודאי והוא עושה לטובתו וא"י לחזור בו אבל בתוס' משמע דאף בנפקד א"י לחזור אך באמת י"ל דכיון דבמדבר לא יוכל להחזיר לו כיון שהוא מקום סכנה שוב לא יוכל לחזור בו אבל באמת אין דבריהם מוכרחים דאף שא"י להחזירו במדבר היינו אם הפקידו בישוב יכול לומר החזירהו לי בישוב דקבלת עליך אחריות אבל בסתם דרך דע"כ צריך שיוחזר ליד המפקיד ואין המפקיד רגיל לבא שם וגם אף ברגיל הוא בעצמו יצטרך להביאו בדרך הלז וא"כ פשיטא שיכול לחזור בו דהו"ל כפועל וע"כ דברי ה"ה נכונים והוא מפרש דברי הש"ס דוקא במלוה שלא יוכל לחזור בו משא"כ בפקדון ומה שהביא המלמ"ל ראיה שכ"כ בשו"ת מזרחי ח"ב סי' וא"ו עיינתי שם ואין ראי' משם דשם מיירי במלוה על המשכון שחייב באונסין וא"י לחזור בו ושפיר הביא מדברי התוס' ראיה לנדון שלו אבל בנפקד אפשר דגם הוא יודה להרב המגיד דיוכל לחזור בו ולכך אינו חייב באחריות ועיין בש"ע חו"מ סי' קכ"ה ס"ב שמבואר דינו של ה"ה דהיכא דרגיל להפקיד אצלו א"י לחזור בו וראיתי בתומים שם שהקשה על ה"ה הנ"ל שכתב שפטור מאחריות מהא דאמרו לי' נקני מינך כדאמרינן בגיטין דף י"ד ע"א הרי דלא נפטרו מאחריות אף שצוה לקבל מהם וא"כ נאמנים הם אצלו והנה מלבד דיש לומר דלא נפטרו כלל דמנין ידעו שהאמינו המלוה דהיינו ר"ש ואף שהתוס' כתבו שם ד"ה לבסוף דל"ש אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר היינו דריב"ח עשה כדין דבאמת האמינו ר"ש אבל הם לעצמם לא הי' צריכין להאמינו אך אף אם נימא דמיירי שהראה להם חותמו מ"מ שם הי' אשרתא ונתחייבו בפרעון ובכה"ג פשיטא דחייבים באחריות הדרך ושפיר אמר וניקנו מינך וז"ב ודו"ק אברא דלפ"ז למה בשומר שמסר לשומר חייב והא יוכלו לחזור אף בחצי יום מיהו שם כיון דמיעט בשמירתו שוב לא יוכל לחזור בו דהוא סמך עליו ואף שהי' הראשון בבעלים מ"מ יכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר אך עדיין קשה כיון דשמירה בבעלים הי' א"כ אדרבא השומר השני הוסיף על השמירה וכבר התעורר בזה במלמ"ל בה"ד ולפמ"ש יקשה יותר כיון דפועל יכול לחזור ומיירי שהבעלים רגילין להפקיד אצלו א"כ למה לא יוכל לחזור אך נראה דבאמת כל ענין דפועל יכול לחזור בו הוא משום דנתחייב בשמירתו ואחריותו הרי הוא כמו עבד ויכול לחזור בו אבל כל שהוא שמירה בבעלים דפטור אפילו מפשיעה ואינו חייב באחריות שוב לא שייך לומר דהוה פועל וא"י לחזור בו:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ד (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
