שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ג (ב׳)

ובזה סרה תלונת האחרונים בישוע"י בהא דמקשה הש"ס בב"ב דף קנ"ד ע"ב אלא לדידך דאמרת ראיה בקיום השטר לקיימו שטרייהו ולוקמא בנכסי והקשה בד"ז הרב מוהרמ"ז ז"ל בסי' קס"ט דהא שם כל הסמיכה הוא משום חזקה דאין עדים חותמין על השטר וא"כ נוקי דמיירי שקנו בכסף או בחזקה דל"ש חזקה זו ולפמ"ש א"ש דכל שחתמו בשטר אף שהוא רק לראיה מ"מ שייך החזקה הנ"ל וכמ"ש ודו"ק אברא דבסי' מ"ו סל"ח לא משמע כן שהרי הסמ"ע כתב שם דלכך אינן נאמנים משום דאינם נאמנים לעשות עצמם רשעים וא"כ מ"ל בע"פ או בשטר והש"ך כתב דאף בשאין כת"י יוצא ממקום אחר אינן נאמנים א"כ מבואר שלא כטעמי אבל לפע"ד אין הכרע מזה דזה דוקא כל שכבר יש חזקה דאין עדים חותמין וא"כ אינם נאמנים לומר נגד החזקה ואף בשאין כת"י יוצא מת"י אחר כיון דהוא נגד החזקה אבל גוף החזקה י"ל דהוא מטעם הנ"ל ודו"ק מיהו לפמ"ש המהרש"ל בתשובה סי' ב' ורמזו הסמ"ע בסי' קצ"א דע"כ לא קונין בשטר העומד לראיה רק במקום שקונין בשטר אבל במקום שקונים בכסף וכותבין שטר דאז אין קונה בכסף לחוד א"כ השטר שייך להקנין וקונין בו וא"כ ממנ"פ אין נ"מ בדין זה דאם מיירי במקום שקונין בשטר לבד א"כ ממילא הוה דינו ככל חזקת השטר שאין חותמין אלא בגדול כיון דהוא לקנין ואף דכאן כתב שאינן רק לראי' מ"מ י"ל דשייך החזקה ומכ"ש במקום שצריך השטר להקנין מיהו אין מוכרע די"ל דכל שכתב בפירוש שאינו רק לראיה אין קונין בו וצ"ע בזה אבל מ"ש בראשונה הוא נכון לפענ"ד: