שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ג

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

נסתפקתי בהא דמבואר בחו"מ סי' קצ"א ס"ג בהג"ה דאם כתב לו בפירוש שלא מכר לו בשטר אינו אלא לראיה בעלמא ואין הקרקע נקנית על ידו אם שייך בזה חזקה אין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול ומקור הספק ע"פ מ"ש הר"ן פ"ב דכתובות גבי נכסי דבר שטיא דהקשה הר"ן ל"ל חזקת אבהתא ת"ל דיש חזקה דאין עדים חותמין על השטר אא"כ הי' בעת חלימתו וכתוב דמיירי שלא הי' הקנין בשטר רק ע"י כסף וחזקה דלא הי' להם לדקדק ע"ז ע"ש ולפ"ז י"ל דה"ה בשטר עצמו אם לא קנה בזה שוב ל"ש החזקה דהרי באמת קנה בכסף או בחזקה וא"כ ל"ש החזקה הנ"ל או דלמא דוקא כשלא הי' כלל שטר אבל כל שחתמו בשטר שייך דמסתמא דקדקו יפה ולפע"ד נראה דכל שחתמו בשטר אף שלא הי' רק שטר ראיה ג"כ שייך החזקה דהרי באמת צ"ב גוף סברת הר"ן דמה סברא הוא זו הא אדרבא זיל בתר טעמא דכל כח הסברא דחזקה זו הוא דמסתמא העדים שחותמין על השטר חוקרין ודורשין יפה ע"ז קודם שיחתמו דהרי ידעו דכל שאינו גדול אין מעשיו כלום ולא חתמו על שקר א"כ מ"ל בשטר או בע"פ כל שמעידים שהי' חלים בעת מכירתו מסתמא בדקו יפה ואמרינן כשהוא חלים זבין דאל"כ לא הי' מעידים אך צ"ל דבשלמא בשטר שמעידים שזה מכר לזה א"כ מעידים על המוכר והלוקח ואמרינן מסתמא דקדקו יפה דאל"כ לא הי' חותמין אבל בכסף וחזקה י"ל דלא ידעו כלל שהוא עתים שוטה ולא עלתה על לבם ועיקר עדותם הי' על הלוקח שקנה בשטר ובכסף וכבר נסתפקו הש"ס אם אכולה מלתא קמסהדי וא"כ אף אם נימא דכל שנוגע לעיקר השטר אכלה מלתא קא מסהדי וכמ"ש התוס' בכתובות דף כ"ד ע"ב מ"מ זה כשהוא בשטר שצריכין להעיד שזה מכר לזה אבל כל שאינו בשטר י"ל דלא אתו לאסהודי רק על גוף המקח אבל לא על הלוקח עצמו שלא עלתה על לבו להעיד כלל והו"ל כמילתא דלא רמיא על אינש וז"ב ובלא"ה י"ל דבשלמא בשטר שהעדים יודעין שיוכל להתקיים חתימתן בלי עדותם בעצמם א"כ מסתמא חקרו ודרשו יפה דהרי לא יהי' נאמנים אח"כ לסתור עדותם שבשטר אבל בע"פ כיון דעד מפי עד ל"מ וא"כ צריכים הם להעיד בעצמם וכל שיוכלו להעיד אח"כ שלא ידעו ממהות המוכר שוב ל"ש החזקה וא"כ ניהו דעכשיו מעידין שכשהוא חלים זבין אבל עכ"פ החזקה ל"ש בזה ולפ"ז לכל הפירושים זה דוקא כל שלא חתמו שטר כלל אבל כל שחתמו שטר לראיה א"כ ע"ז מעידין שזה מכר לזה שיהי' לראיה וא"כ מסתמא דקדקו העדים ע"ז שיהי' בכשרות וז"ב לדעתי:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.