עוד קשה לי על שיטת הראב"ד דאיבוד ממון מה שבעל הממון עושה אותו אעפ"י שגרם לו זה פטור מהא דדן את הדין וזיכה את החייב וחייב את הזכאי דמוקי בבכורות דף כ"ח כר"מ דדאין דד"ג ושיטת התוס' והרא"ש דלר"מ חייב אף בטיהר את הטמא ולא עביד בדיבורו מעשה דאלו במקום דקם דינא אף לרבנן הוה מזיק ממש דבדיבורו עביד מעשה ועיין בב"ק דף ק' באורך ובסי' כ"ה וא"כ קשה הא שם למה דלא מיירי דנשא ונתן ביד וא"כ לא הוה רק גרמי וזה גרם לו היזק והבעה"ב בעצמו ערבן עם פירותיו וא"כ בכה"ג שבעל הממון עושה את האיבוד אף שגרם לו זה יפטור אף לר"מ וכן קשה מהא דאמרו דאם נשחט הבכור ונודע שלא הי' מומחה דהבשר יקבר והוא ישלם מביתו וכר"מ דדן ד"ג וקשה הא הוא שחט בעצמו ואיבד ממונו אף שגרם לו זה למה יתחייב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ב (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.