שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״ב (ב׳)

במ"ש מעלתו באיש אחד שביקש מחברו שילוהו והבטיחו להלוות לו אח"כ הלך הלוה וכתב לו שט"ח והמלוה חזר בו ולא רצה להלותו מה משפטו והאריך בדברי הש"ך ס"ס ל"ט וכתב מעלתו דעכ"פ דמי שטרו ודאי צריך לפרוע כמ"ש הלבוש וכן הסכימו הסמ"ע וכל האחרונים מטעם דיני דגרמי הנה מה דפשיטא ליה להלבוש וכל האחרונים לפע"ד הדבר תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד פ"ו מזכייה הלכה כ"ד הורו רבותי שאם הי' מנהג המדינה שיעשה כל אדם סעודה וכו' וחזרה בה משלמת הכל שהרי גרמה לו לאבד ממון וכו' והראב"ד כתב שהגרמה הלז דומה למוכר זרעוני גינה ולא צמחו וכללו של דבר איבוד ממון שבעל הממון עושה אותה עפ"י שגרם לו זה פטור ע"ש ובה"ה ולפ"ז כאן דהלוה הלך וכתב לו שט"ח ואבד ממונו אף שגרם לו זה פטור להראב"ד הן אמת דקשה טובא לשיטת הראב"ד בהא דאמרו בב"מ דף ע"ו דהלכו חמרים ולא מצאו תבואה דמשלם להם כפועל בטל שאינו דומה הבא טעון לבא ריקם ע"ש וכן קי"ל בסי' של"ג ס"א וא"כ הא שם החמרים אבדו בעצמם שהלכו רק שבעה"ב גרם להם הנזק ואמאי יתחייב הבעה"ב אך באמת הדבר נכון דשם חייב אף בשלא הי' מוצאים מקום להשתכר דלא גרם להם נזק כלל ואפ"ה חייב ומטעם דהו"ל כהתחיל במלאכה וכמ"ש בסמ"ע ס"ק וא"ו ובש"ך ס"ק ז' ומתורת שכר פעולה. ובזה מיושב היטב קושית התוס' דאמאי לא ישלם כשלא הלכו לר"מ דדאין דיני דגרמי ולפמ"ש להראב"ד ל"ש דיני דגרמי בכה"ג ודו"ק: