אשר האריך בעניני אומדנות ובביאור דברי התוס' בכתובות דף מ"ז ע"ב בין היכא דתלוי בדעת שניהם או שתלוי בדעת הנותן לבד והביא דברי המלמ"ל פ"ו מזכייה מה שהאריכו הרבנים הלוים ז"ל הנה כבר הארכתי בכמה תשובות בזה וביחוד בתשובה שהשבתי ל"ק ברעזאן לש"ב הרב המאוה"ג אבד"ק וקשה עלי לחפש ולגמור עתיקא אך אשר עלה בהשקפה ראשונה כעת בזה אשר ישים אלקים בפי אותו אשמור לדבר ולפע"ד טרם יהי' כל שיח נראה לפע"ד בכוונת דברי התוס' דהנה התוס' והרא"ש כתבו לחלק בדיני אומדנא יש אומדנא גדולה שאפילו גילוי דעת א"צ ויש אומדנא שאינה גדולה וצריך גילוי דעת וביאור הדברים נראה לפע"ד עפמ"ש המהרי"ט חח"מ סי' מ"ה דאף דדברים שבלב לא הוה דברים מ"מ היכא דהדברים הם בלבו ובלב כל אדם ל"מ דברים שבלב ולפ"ז כל דאיכא אומדנא גדולה ל"צ גילוי דעת כלל ולפ"ז נראה לפע"ד דבשלמא היכא דאינו תלוי רק בדעתו לבד וא"כ האומדנא גדולה דפשיטא דהוא לא יתרצה לכנס לבית הספק והוה כאומדנא גדולה דלא בעי גילוי דעת דהוה דברים שבלבו ולב כל אדם אבל היכא דתלוי בדעת הקונה והמקנה א"כ עכ"פ אין האומדנא גדולה ומבורר כ"כ דכשם שיש לומר שהוא לא נתרצה לקנות רק באופן הלז כמו כן יש להיפך אומדנא מצד המוכר דלא רצה למכור רק בצד הספק הלז וא"כ עכ"פ אומדנא קלישא ושוב הוה דברים שבלב דל"מ וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ע״א (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.