שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ז׳

תשובה לאבי מורי הרב הגאון החריף הגדול המפורסים וכו' מוהר"ר ארי' ליבוש נ"י יום י"ג ניסן תר"ג. אשר כתבת בהא דכתב רבינו במעשה הקרבנות פ"ט הכ"ד דמעשה הלחם של שניהם חוץ לעזרה והכ"מ לא הערה מקורו ועיין בבה"ז וע"ז כתבת דלדעתך יצא לו מהא דאמרו בפסחים דף ל"ח דחלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן למכור בשוק יוצא בהן דמימר אמר אי מזדבן מזדבן אי לא מזדבין אפיק בה אנא וקשה דא"כ יהי' חולין למפרע בעזרה ועפ"ב מה"ש במלמ"ל ודוק עכ"ל הזהב והנה אם כי דבר חכמה אמרת לפע"ד אין משם ראי' דל"מ למה דהאריך המלמ"ל שם דחב"ע אינו רק איסור דרבנן לשיטת הרמב"ם א"כ כיון דהוא ספק שמא ימכרם לתודה ונזיר וא"כ ספיקא דרבנן ולקולא. ובאמת שצריך להבין לפ"ז הא דאמרו במנחות דף פ' דלמא לאו תודה היא והו"ל חב"ע אף דחב"ע רק איסור דרבנן הוא והו"ל ספיקא דרבנן צ"ל כיון דאסור לעשות ספק דרבנן לכתחלה ועמ"א סי' יו"ד ובמגן גבורים שם וא"כ אסור לעייל לכתחלה שיהי' ספק דרבנן אבל כאן דבשעת שאופה הוא אינו עושה ספק דרבנן דבאמת הם מותרות לתורה ונזיר ורק דאם יארע סיבה שלא יוכל למכרם פשיטא דבכה"ג לא מקרי עושין ספק דרבנן לכתחלה אלא אף אם נימא דהוא מן התורה מ"מ זהו כשהם עכ"פ ספק חולין אבל כאן באמת ראוים הם לנזיר ולתודה רק שיוכל להיות שלא יזדבנו היום שא"צ להם פשיטא דלא עשה שום איסור דלא הכניס חב"ע דהוא אפה לצורך תודה ונזיר ומה יעשה אם אינו מוצא קונה אתמהה הכי בשביל זה יהי' מקרי חולין בעזרה וז"ב. ומדי דברי זכור אזכור מה שישבתי דברי המרדכי פכ"ש סי' תק"ע שכתב ראיה דאם נאפה פת חמץ ומצה ביחד דלא אמרינן ריחא מלתא בפת דהרי הלחם תודה נאפית ביחד והיו בה חמץ ומצה והנה בסי' תמ"ז באו"ח מבואר בשם י"א ומקורו מתוס' ע"ז דאסור בכה"ג וכתבתי דהטעם הוא דלפמ"ש הרי"ף דריחא משהו מקרי א"כ אין ראיה מתודה דשם לא אסור במשהו משא"כ בחמץ ומצה וכתבתי בחידושי דראיית המרדכי הוא מש"ס הנ"ל דאמר דאי מזדבן מזדבן ואי לא אפיק בה אנא והוה משומר לשם מצה וקשה היאך יוכל לצאת בו חובת מצה הא לענין מצה יהי' אסור בשביל ריחא דבמצה אסור במשהו וע"כ דבפת לא שייך ריחא ודוק ועיין בטוש"ע או"ח סי' תנ"ו ובפר"ח מה שהביאו מלחה"פ ולחמי תודה ע"ש ודו"ק שוב ראיתי בש"ך יו"ד סי' ק"ח ס"ק ט"ו שתמה על הרמ"א שהוציא כן מהמרדכי דל"ל משהו דמנ"ל דלמא משהו אית לי' ולפמ"ש א"ש דא"כ אין להמרדכי ראיה מלחמי תודה דשם ל"ש משהו וע"כ דגם בחמץ מתיר אם הי' רק משהו רק בריח חזק וכ"ש להמרדכי דזה שכתב ר"ת דל"מ ריח בפת הוא משום דבעינן טעם וריח חזק נרגש ודו"ק. אברא דגוף הדבר לומר דחמץ בפסח דהוא במשהו ריחא מלתא חדשו המ"א סי' תמ"ז ס"ק ד' והוציא כך מהרי"ף דתלה ריחא במשהו אבל לפע"ד בחמץ ל"ש ריחא אף דאוסר במשהו דכל הטעם דחמץ במשהו הוא משום דהוה דבר שיל"מ לאחר פסח ולפ"ז הא קי"ל דריח נטל"פ מותר כמ"ש המג"א סי' תמ"ז ס"ק י"א א"כ לא שייך דבר שיל"מ דלאחר פסח לא יהי' שייך ריחא דיהי' נטל"פ ול"ש ריחא וכעין שכתבו דבמאכל המתקלקל ל"ש דבר שיל"מ מכ"ש במשהו וז"ב ובזה ניחא מה דכתב הרמ"א סי' ק"ח הך דיעה דבחמץ אוסר ריחא בשם הגהת סמ"ק ולא הביא כן משם הרי"ף ראש המורים וכבר תמה בזה השעה"מ בהלכות מ"א פי"א ולפמ"ש אין ראיה מהרי"ף לענין חמץ ולכך הביא מהגהת סמ"ק ותוס' ע"ז שהם כתבו בהדיא לענין חמץ בפסח ע"ש ודו"ק ומ"ש למעלה ראיה להמרדכי מהא דל"ת שעשאן למכור בשוק דהאיך יקחם למצה נתישבתי דאין ראיה דכיון דנאפית קודם פסח דע"פ אין מביאין תודה מפני החמץ וא"כ קודם הפסח דהוא בששים לא שייך ריחא ובפסח אינו חוזר וניעור כל שאין ממשות איסור רק ריחא בעלמא ועיין מ"א סי' תמ"ז ס"ק ז' ח' ודו"ק: