שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס״ט (ה׳)

ומה שהקשה מהר"י אשכנזי דהא בשעת נשואין מועיל אף לדבר שלבל"ע נראה לפע"ד דניהו דלדבר שלבל"ע מועיל משום דהוא גמר לקנות אבל למי שלבל"ע דהטעם הוא דלא הי' הקונה בעולם א"כ מה מועיל מה שהוא רצה להקנות הא מ"מ לא הי' הקונה בעולם. והנה לכאורה צ"ב כל עניני אסמכתא דאמרינן דאדעתא דהכי לא גמר ומשעבד נפשי' הא כבר נודע מ"ש התוס' בכתובות דף מ"ז דהיכא דהדבר תלוי בדעת שניהם ל"ש לומר דאדעתא דהכי לא קניתי דהא איכא ג"כ דעת המקנה דהקנה ולא הי' מקנה לו לדעתו אם לא יפרש ע"ש וה"ה בזה כיון דזה התנה עמו ע"ד כך איך שייך אסמכתא דלא סמכה דעתו שיהי' כך ויתחייב הא חברו הקנה לו אדעתא דהכי וא"כ יש דעת אחרת המקנה לו אדעת כך אבל באמת המעיין בדיני אסמכתא ימצא כי אדרבא בזה יתישב כמעט רובי דיני אסמכתא והנה השלשה חילוקים המבואר בסי' ר"ז סעיף י"ג בהג"ה שייכים שפיר בדיני אסמכתא דמה שאין בידו ותלוי בדעת אחרים שפיר הוה אסמכתא דל"ש לומר דהוא לא רצה רק בכך דהא אינו בידו ולא ביד חברו רק ביד אחרים וא"כ שפיר לא סמכה דעתו דמי יודע אם יוכל לקנות מיד אחרים וא"כ ל"ש לומר דאדעתא דהכי הקנה לו חברו דגם חברו אינו בידו דבשלמא במוכר שור לחברו ונטרף שפיר כתבו התוס' דל"ש לומר אדעתא דהכי לא קניתי שיהי' טריפה דהרי חברו הקנה לו בכל אופן משא"כ בזה דתלוי בדעת אחרים ובדבר שבידו לעשות באמת קני אם לא גזים ואם גזים ל"ש לומר דאדעתא דהכי הקנה לו שזה באמת לא רצה כ"כ רק שגיזם לו בחשבו שיתקיים ובדבר שאינו בידו כלל כגון משחק בקוביא שפיר קני דהא כשם שזה רצה לקנות וא"י אם ינצח כן חברו רצה לקנות וא"י אם ינצח וגמרו והקנו זה לזה דההקנאה תלוי בדעת שניהם והמעיין ימצא בכל דיני אסמכתא דל"ש סברת התוס' לומר דאדעתא דהכי הקנה לו דהא שניהם גם יחד לא ידעו שיהי' כך וכדומה ובזה נראה לפע"ד דלכך בערב בשעת מתן מעות ל"ש אסמכתא דהא המלוה לא הלוה לו רק אדעתא דהערב ישלם וא"כ ל"ש לומר דאדעתא דהכי לא נשתעבד דהא המלוה לא הלוה רק אדעת כך וזה ענין בהאי הנאה דהמני' גמר ומשעבד נפשיה דאם נימא דעיקר סמיכתו על הלוה לא המניה כלל דע"כ דהמני' דלא רצה להלות בלי ערב וא"כ שפיר גמר ומשעבד נפשיה דאדעתא דהכי הלוהו ואינו תלוי בדעת הערב לבד אבל שלא בשעת מתן מעות שלא על אמונתו הלוהו הוה שפיר אסמכתא: