ובזה יש לישב דברי הרמב"ם דפסק כשם שכליו של לוקח לא קנה ברשות מוכר ה"ה כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה ותמה ה"ה דהש"ס קאי למ"ד דכליו של לוקח קנה ברשות מוכר דאזלינן בתר הכלים ולא בתר הרשות א"כ להיפך בכליו של מוכר ל"מ רשות הלוקח אבל באמת י"ל דאדרבא אם לא קנה של לוקח ברשות מוכר דהקנין בטל לגבי רשות א"כ להיפך כליו של מוכר ברשות לוקח הקנין בטל לגבי רשות וקנס ע"ש ובכ"מ פ"ד ממכירה ה"ב ולפמ"ש א"ש דניהו דנימא דבטל לגבי רשות יקשה קושית התוס' דניהו דנתן רשות הא בעינן חזקה ול"ש לומר דכליו של אדם קונין לו בכ"מ שיש לו רשות דאדרבא א"כ מהראוי שיהי' ברשות המוכר כיון דפרשה לו הלוקח קונין כליו של המוכר למוכר ולא ללוקח וז"ב כשמש:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס״ד (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.